ביטול תורה לצורך גמילות חסדים

בגמ': אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין (יבמות קה, א).
בסוגייתנו הפליגו בגודל מעלת לימוד התורה והעסק בגמילות חסדים, ואמרו שהם גדולים ממצוות הקרבת הקרבנות, שהרי הקדוש ברוך הוא נשבע לבית עלי שלא יתכפר עוונם אפילו בזבח ומנחה, וכמו שכתוב (שמואל א' ג יד) "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם", ואף על פי כן דקדקו חז"ל שדוקא בזבח ומנחה הוא שלא יתכפר עוונם, אבל בדברי תורה ובגמילות חסדים יוכל להתכפר.

והביאו בגמרא מעשה ברבה ואביי שהיו שניהם מבית עלי, ורבה שעסק בתורה האריך ימים בזכות שעסק בתורה וחי ארבעים שנה, ואביי שעסק אף בגמילות חסדים האריך ימים עד שישים שנה.
והנה אף על פי שמדברי הגמרא מוכח שמעלה גדולה היא לעסוק אף בגמילות חסדים מלבד לימוד התורה, מכל מקום מי שנזדמנו לפניו מצוות תלמוד תורה ומצוות גמילות חסד, צריך להעדיף לעסוק בתורה, [אלא אם כן מדובר בדבר גמילות חסדים נצרך, שאינו יכול להיעשות כי אם על ידו, וכדלהלן]. וכמו שכתב הרמב"ם (תלמוד תורה פ"ג ה"ג-ד), שמצות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצוות כולן, ולכן בכל מקום עסק התורה קודם למעשה מצוה. ולכן אם היו לפניו מצוה ותלמוד תורה, לא יפסיק תלמודו לעשיית המצוה, אלא אם כן היתה לפניו מצוה שאי אפשר לעשותה אלא על ידו, שמצוה זו דוחה תלמוד תורה. כי לימוד התורה ניתן בשביל לקיימה, וכמו שאמרו חז"ל (תנחומא עקב פ"ו) שהלומד ואינו מקיים מוטב לו אילו נהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, וכן כתב בשו"ע (יו"ד סי' רמו סי"ח).

והנה בסוגייתינו על כרחך מיירי שנזדמנו לפני אביי ורבה מצוות שיכולות להיעשות על ידי אחרים, שאם לא כן לא היה רבה עושה שלא כדין שלא לבטל מתלמודו לצרכם. ואף על פי שאין לבטל מתלמודו לצורך מצוות אלו, אביי שעסק בהם זכה לאריכות ימים יותר. וצריך ביאור הטעם. וחידש החפץ חיים (אהבת-חסד ח"ג פ"ח בהגהה) מכח זה, שהנה שכשעוסקים אנשים גדולי תורה ומפורסמים ביראת שמים בקופת גמ"ח או בקרן לאלמנות ויתומים וכדומה, הרי פעולתם מצליחה יותר בנקל, כיון שמי הוא זה אשר יראה את אותם גדולי תורה וצדיקים מתעסקים בענין זה, ולא יתעורר אף הוא לסייע לאותו ענין. ועל פי זה פירש החפץ חיים שדעתו של אביי היתה, שכיון שהוא גדול ומפורסם בדורו, אם יהיו עניני הגמילות חסדים תחת ידו תהיה ההצלחה שורה בהם, ולכך יש לו להכניס את עצמו להתעסק בעניני גמילות חסדים כדי שהם יצליחו יותר, ואין בזה משום ביטול תורה אף שלא בא עדיין נזקק לידו, אחר שהדבר ידוע שבמשך הזמן יהא בזה תועלת לעניני הגמילות חסדים. ובזה חלק עליו רבה, שלדעת רבה אין לאדם להכניס עצמו בעול זה מפני חשבונות העתיד, ורק כשבא מעשה ממש לידו ואינו יכול להיעשות על ידי אדם אחר יש לו להתבטל מלמודו לצורך המצוה.

וכתב החפץ חיים, שלענין הוראה למעשה מסתבר שההנהגה הראויה היא כדעת אביי, שהרי מן השמים הסכימו לדעתו, שהאריכו ימיו יותר משל רבה שלא עסק בגמילות חסדים. ומכאן הורה להלכה, שאם הדבר ידוע שעל ידי שיפתח גמ"ח או מפעל חסד יצמחו במשך הזמן תועליות לנזקקים שלא יוכלו להיעשות על ידי אחרים, מותר להתבטל זמן מה מתלמודו לצורך זה.
ועיין בסדר היום (דף כה.) שכתב שכיון שהחסד הוא קיום העולם, וחשיבותו גדולה עד אין קץ, הרי הוא דוחה תלמוד תורה אף בגמילות חסד שאחר יכול לעשותה, אך המשנה ברורה (שער הציון סי' רנ ס"ק ט) כתב שאין לבטל תלמוד תורה לצורך גמילות חסדים כשאפשר לקיימה על ידי אחרים, וכן מבואר בשו"ע הרב (תלמוד תורה פ"ד ה"ג).