בדין מקח טעות בשידוכים
בגמ': והא הכא דכטעות אשה אחת דמי ופליגי וכו' (כתובות עד, א).
הפוסקים דנו בדין נערה שנבעלה, אם מותר לה להסתיר מום זה בנישואיה, או שמא יש לאסור זאת מטעם מקח טעות.
ובב"ש (סי' סח ס"ק כד) דייק מדברי התוס' (לעיל י. ד"ה חזקה) שבמקום שהוא מקח טעות צריך לקדשה מחדש ולעשות נישואים, ומדברי השלטי גבורים דייק שצריך לגרשה, ולפי"ז יש לומר שודאי נערה שנבעלה אסורה להסתיר זאת שהרי י"א שהקידושין אינם חלים כלל.
אך באחרונים האריכו לדון בדברי הב"ש, עיין ביעלת חן (סי' יא), בהפלאה (קו"א סי' ס"ח סק"כ), ובבית מאיר (סי' סח) שאין צריך קידושין שנית.
ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' קיח) נשאל מפנויה שזינתה אם צריכה לגלות על כך בשידוכיה. והשיב, ובדבר אם צריכה את להגיד להבחור שירצה לישא אותך לאשה, ודאי את צריכה לגלות לו, אבל אינך צריכה להגיד לו בראיה והכרה דפעם ראשונה שעדיין לא ידוע אם ירצה בכלל השידוך וממילא אסור אז להגיד לו, ורק אחרי שתדעי שרוצה לישא אותך בברור שכבר אמר לך ודיבר בדבר הנישואין, צריכה את לומר רק זאת שנזדמן איזה פעם בשעה שלא היה לך כובד ראש כל כך לעמוד נגד המפתה בדברי רצוי ופתוי הרבה ותיכף נתחרטת ומצטערת על זה שאירע דבר כזה עד שיכיר מדבריך שאין לו לחוש שיארע גם כשתהיה נשואה לו, ואז מאחר שהוא רוצה בך מפני שהכיר המעלות שלך לא יחזור בו בשביל זה שאירע איזה פעם מאחר שיכיר אותך לנערה שומרת תורה ומצותיה שיש להאמין שלא חשודה את שוב בזה ותהיה אשה מסורה לבעלה כדין התורה.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' קטז) נשאל בדבר עלמה יתומה מתנהגת כעת בדרך הטוב והישר מאד, שזה איזה שנים נתפתתה לערל א', וטימא אותה, ואח"כ נתחרטה ע"ז מאד, ונעשית לבעלת תשובה גדולה, וכעת נכבדות ידובר לה עם אינו כהן, אבל יש לחוש מאד שאם יגלו לו, לא ירצה בהשידוך, וגם יהיה חרפה לה ולמשפחתה, שעי"ז יתגלה קלונה ברבים, והשיב שאם נעשית לבעולה גמורה, הדין פשוט שמחוייבת לגלות לו קודם, וכתובתה רק מנה, ואם רצה להוסיף מוסיף, ואם לא הודיעה לו אם כנסה בחזקת בתולה הוי מקח טעות, ואפילו מנה אין לה, ואף אם לא התנה בפי', מ"מ הוי עכ"פ ספק מקח טעות, ולהב"ש (סי' סח ס"ק כד) בשם התוס' אף צריך לקדשה מחדש, שקידושיה קדושי טעות, ולהלכה כתב שמ"מ אם רצה למחול מוחל, וי"ל דחלין הקידושין למפרע.
אכן אם אינה בעולה גמורה, ועדיין בתוליה קיימים, אף שהערה בה או נבעלה שלא כדרכה, האריך בזה במל"מ (איסו"ב פי"ז הי"ג), לענין אם נקראת עדיין בתולה לכה"ג, אולם לענין כתובה, כתב במנח"פ (אבה"ע סי' ס"ו), שכתובתה מאתים, כיון דלענין קנס דינה כבתולה מה"ת, ועי' בת' מהרי"ל דיסקין (פסקים סי' ל"ד סק"א), וכל זה כשנודע לבעלה מזה, אך כשהבעל לא ידע הוי מקח טעות.
ולכן כתב שאם גילתה לאדם שהיא בעולה היה צריך להודיע זאת, לכל מי שרוצה לישאנה, ומ"מ נראה, דכל זה אם נתברר שזנתה ע"י עדים וכיוצ"ב, אבל כעין נד"ד, שיודע רק ממנה, ואף ששייך בזה שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא, לענין כהן, ולענין כתובתה יש משום הודאת בעל דין, אבל כל זה אינו מחייב אותו רק לומר לה, שהיא מחוייבת להודיע למי שרוצה לישאנה, אבל לומר לאחר, יש לחוש משום לישנא בישא, כיון שרק הוא בעצמו יודע מזה, וכמו שכתב הסמ"ג (במצות ל"ת רי"ג), שע"א היודע בחבירו עון דבר, שאין ראוי להשביע, שלא יקום להעיד עליו, ואם העיד לוקה.
ועיין בשו"ת דברי יציב (אבה"ע סי' טו) שנשאל בדבר נערה פנויה בת גדולים, שבילדותה נתפתתה פעמיים לכשר לה, ומחמת כן נפלה למרה שחורה במשך שנים רבות עד שרצתה לאבד עצמה לדעת, וע"י טיפול רופא הוטב מצבה, והרופא אומר שצריכה להנשא. והיא מתביישת במעשיה, ויש חשש שמלבד סכנת האיבוד לדעת, מחמת בושה לפני בחור דתי וחרדי שבדעתה שזה ימנע לקחת נערה כזאת תצא לתרבות רעה רח"ל לגמרי ותדבק באיזה חפשי, ותפרוק מעליה האמונה מכל וכל. אם יש מקום שתשתדך לאיזה בחור מאמין בתורת השם ותעלים ממנו העבר שלה, כדי להצילה מטמיון ובושה וצער לכל המשפחה הנכבדה, ודן שם אם דבר זה הוא בגדר הונאה, וכן אם הוא מקח טעות, והאריך שם בכמה עניני מקח טעות, וכן בענין הכתובה שיש לה רק מנה, ולמעשה כתב שם שמ"מ כיון שיש פקו"נ בדבר, ואולי אם לאמיתו של דבר הציל בזה נפש מישראל, דמעלה עליו הכתוב וכו', ניחא ליה למעבד מצוה רבה כזו להציל נפש מישראל מרדת שחת. וא"כ אם היא תדע בעצמה שמקבלת עליה לשוב בתשובה שלימה לפני היודע תעלומות, ולשמור על קדושת וטהרת ישראל מעתה ועד עולם, עלינו להעלים עין מזה וכנ"ל, ושלא לדחות אבן אחר הנופל ח"ו, והשי"ת מקבל השבים אליו באמת.
אך יש שהעירו ממה שפסקו הרמב"ם (אישות פ"י ה"ז, פי"א ה"א), והשו"ע (סי' סו ס"ו, סז ס"א-ב) ששיעור הכתובה, לבתולה מאתים זוז. ולבעולה מנה, וכתב הרמ"א (אהע"ז סי' סח ס"ט) כל מי שטוען טענת בתולים וטענתו טענה, אם רוצה לקיימה אח"כ כותב לה כתובה מנה, ולפי"ז אם יעלימו עין ולא תספר שהיא בעולה הרי נמצא שהכתובה אינה כתובה ושוהים יחדיו שלא כדין שהרי אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה, ובספר הנשואין כהלכתם (ח"א עמוד צא) דייק משו"ת מהרש"ם (ח"ז סי' קנב) שאין צריכה לגלות, עיי"ש. וע"ע בפניני הלכה לעיל (יג.) ובקובץ תשובות (ח"א סי' קנט).
