ארון קודש תלוי ומחובר לכותל
בגמ': ר' אליעזר אומר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (בבא בתרא סה, ב).
בשו"ע (או"ח סי' מ ס"א) נפסק, אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות, אבל מותר לתלותן בכיסן. והמג"א (סק"א) כתב, וספר תורה אסור לתלותו אפי' בכיס.
ובמשנה ברורה (סק"ג) כתב, וספר תורה אסור לתלותה בכל אופן אפילו כשהוא בארון הקודש ותולה ארון הקודש, ועיין בחיי אדם (כלל לא סמ"ד) שכתב שאפילו ארון הקודש מחובר ביתידות לכותל אסור כל שאין תחתיו עומד דבר מה, וספרים כגון ספרי למוד וכדומה דומה לתפילין.
על פי זה דנו הפוסקים אודות הנהוג בכמה בתי כנסת, שארון הקודש תקוע בקיר המזרח מבלי שיהא מונח על הקרקע, וכן מצוי בארונות ספרים שאינם עומדים על הקרקע אלא מחוברים בכותל.
והנה בנשמת אדם (שם סק"ה) כתב להסתפק במה שפסק שאף במחובר ביתידות אסור להניח ס"ת שם, וביאר שהרי אם ארון הקודש מחובר במסמרים בכותל הרי הוא כאלו עומד על הכותל והוא מחובר לקרקע ונחשב כקרקע, או שמא יש לומר שלא נקרא מחובר משום שאין הלכה כר"א בסוגיין שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, ואף ר"א סובר שרק כשחיברו בטיט הוא כקרקע אבל במסמרים ויתידות גם ר"א מודה, שהרי יתידות אינם חיבור כפי שפסק הרמ"א (חו"מ סי' ריד סי"א).
אמנם כתב, שאפשר שאם הארון גבוה י' טפחים ורחב ד' טפחים שלענין שבת נחשב רשות בפני עצמו מותר לתלותו ולהניח שם ס"ת, אבל אם הוא קטן משיעור זה אינו אלא כלי ונמצא שהוא תולה בכלי, אך נשאר בצ"ע משום שעדיין נקרא כלי כל זמן שאינו מחזיק מ' סאה, והוסיף שאם קבע דף ועל זה מניח הארון קודש מותר משום שאז שוב אינו נקרא תלוי.
אמנם יש שכתבו שאין להוכיח מסוגיין לנידון זה, היות ועד כאן לא פליגי ר"א וחכמים במוכר את הבית אלא אם המחובר לקרקע נחשב כקרקע ממש ומתבטל לקרקע והמוכר את הבית גם בסתם מכר את כל המחובר אליו, או שמא אף על פי שהדלתות מחוברות חיבור זה אינו מחשיבם כקרקע ולא נמכרים יחד עם הבית. אבל אין מכאן ראיה שחיבור ביתידות לא הוי חיבור כלל אדרבא מלשון הגמ' שקראה חיבור זה 'המחובר לקרקע' משמע ששפיר הוי חיבור ובמקום דלא בעינן קרקע ממש אלא חיבור אין כל חולק שחבור גם ביתידות מיקרי חיבור דאטו בארון קודש בעינן שיהא מחובר לקרקע בעינן שיהא מונח ותו לא ואם הוא תקוע ביתידות שפיר הוי חיבור וכי סלקא דעתך דלשיטת רבנן חיבור מזוזות במסמרים לא הוי חיבור ולא מיקרי בשעריך.
