ארבעת המינים הגדלים בחצירו אם יוצא בהם
בגמ': דלא הוה ליה ארעא מעולם וכו' (בבא בתרא מד, ב). בתוס': מכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ארבע אמות בחצרי אע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ארבע אמות בארץ ישראל דקרקע אינה נגזלת.
התוספות בסוגיין (ד"ה דלא) נקטו, שלכל אדם מישראל יש ד' אמות קרקע בארץ ישראל משני טעמים. מאחר וירשו השבטים את הארץ וחלקוה, ואם כן לכל אחד מבני ישראל יש חלק בארץ, ואף על פי שהגויים כבשוה, קרקע אינה נגזלת. ועוד טעם שלכל אדם מישראל יש ארבע אמות שבהן יקבר לאחר מותו, והם שלו עוד בחייו.
בשו"ת מחזה אברהם (או"ח סי' קמב) נשאל, כי לפי דברי התוספות הללו היה לנו לומר שאדם שיש לו בביתו או בשדהו עצים שבהם גדלים אתרוגים או שאר ד' מינים, לא יוכל ליטול מהם לצאת ידי חובת ד' מינים בסוכות כיון שאפשר שקרקע זו אינה שלו, ואף על פי שקנאה בכסף מלא, מכל מקום כיון שקרקע זו נגזלה על ידי הגויים ולאחר גלגולים רבים נקנתה על ידו, אפשר שהיא שייכת ליהודי אחר, שהרי כתבו התוספות שלכל אדם יש חלק בארץ מאז ירושתה וחלוקתה, ואם כן, אפשר שהוא יושב בחלק שאינו שייך לשבטו ובגזילה הוא מחזיקו, ואם כן, יצטרך לקנות מאחר כדי שיהיה שינוי רשות כמבואר במסכת סוכה (ל.).
בתשובתו כתב, שאין לחוש ולהחמיר כלל משום כך, כיון שדברי התוספות במחלוקת שנויים, והביא את דברי הרא"ש שחלק על דבריהם. וכן את הרמב"ם (שלוחין פ"ג ה"ז) שפקפק מאד בדבריהם וכתב ודברים אלו דברים קלים הן עד מאוד ורעועים שזה מי יאמר שיש לו חלק בא"י ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו. ולפיכך אין לחוש ולהחמיר בזה. והוסיף שגם אם נחוש לחלק ישראל הנה הרי יש לכל אחד שותפות כל שהיא בקרקע, וודאי שאינו מקפיד עליה ונוח לו שיקיימו ישראל את המצוות בד' מינים הגדלים שם.
וראה בשו"ת להורות נתן (או"ח סי' נד- נט) שהאריך בעניין זה, ומסקנתו אף היא שאין לחוש משום כך בקיום מצות ד' מינים להצריך שינוי רשות.
ומ"מ כתב שיש ללמוד ממה שאמרו בסוכה שאתרוג השותפים אינם יוצאים בו יד"ח ואינו קרוי לכם, ואף כאן שאמרה תורה 'ועתה כתבו לכם' שהיא מצות כתיבת ס"ת לא תיחשב שותפות בכלל לכם.
