אמירת שקר כדי להציל ממונו מיד עושקו
בגמ': דכתיב (בראשית כט, יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וכי בן רבקה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה וכו'. (בבא בתרא קכג, א).
בגמרא מבואר שכשדיבר יעקב עם רחל מענין נישואיהם אמר לה, הינשאי לי, אמרה לו, כן, אבל אבא רמאי הוא ולא תוכל לו. אמר לה, אחיו אני ברמאות. אמרה לו, ומי מותר לצדיקים ללכת ברמאות, אמר לה, כן, 'עם נבר תתבר ועם עקש תתפל' (שמואל ב' כב כז).
והנה בגמרא (ב"ק כז:) נאמר, בן בג בג אומר, אל תיכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל. וכן הוא בירושלמי (סנהדרין פ"ח ה"ג), בן בג בג אומר, לא תגנוב את שלך מאחר הגנב, שלא תראה גונב. וכתב בשער משפט (סי' שמח סק"א) בשם הסמ"ק (סי' רסא) בשם רבינו יונה, שדברי בן בג בג אינם עיצה טובה גרידא, אלא איסור הם שאסור לאדם לגנוב את שלו מאחרי הגנב כדי שלא יראה כגנב, והלכה כבן בג בג, ותמה על שהשמיטו הרמב"ם והטוש"ע דין זה. ובמנחת חינוך (סי' רכד) כתב שהרמב"ם והחינוך השמיטו ברייתא זו של בן בג בג, ואפשר שדעתם שמכיון שבלשון יחיד נשנית נראה שרבים חולקים עליה ולכן לא פסקו כן. אך הסמ"ג (ל"ת סי' קנה) הביא דין זה, ונראה שסובר שהוא מן התורה. ובתורת חיים (ב"ק כז:) כתב שברייתא זו של בן בג בג עוסקת כשאין לו הפסד בינתיים ממה שהחפץ שלו שוהה בבית חבירו, מה שאין כן כשיש הפסד אינו נראה כגנב שצריך להיכנס שלא ברשות כדי להציל את שלו. ועוד כתב, שדברי בן בג בג אינם אלא בדרך עצה טובה ושלא כרבינו יונה הנ"ל. ובאמרי בינה (חו"מ דיני דיינים סי' ט) הביא ראיה לדבריו, וכתב שלכן השמיטוהו הרמב"ם והטוש"ע.
וכתב בשו"ת רב פעלים (ח"ג חו"מ סי' ה), שכל מחלוקת הפוסקים בזה אם מותר לאדם להיכנס לבית חבירו כדי להציל ממנו את ממונו, אינה אלא כשאותו גנב אינו אדם רמאי, אבל אם רמאי הוא וגבר אלים שאי אפשר להוציא ממנו את הממון בגלוי, כולם מודים שיכול לעשות תחבולות בערמה כדי להציל את ממונו. וכן מפורש בפסקי הריא"ז (ברכות פ"א ה"ב אות ו), שכתב שמי שהיה האריס שלו חשוד שגונב מממונו ונוטל יותר מחלקו, אינו רשאי ליטול ממנו כלום, אלא נותן לו כל חלקו משלם, שאין אדם רשאי ליטול מממון חבירו אלא על פי בית דין. אבל אם היה חברו אלם ונוטל משלו באונס, רשאי להתנהג בו בדרך מרמה כדי להציל את שלו, שנאמר 'ועם עקש תתפל', וכמו שאמר יעקב לרחל בסוגייתינו אחיו אני ברמאות, שגם לצדיקים מותר להתנהג בכגון זה ברמאות [וראה לשון הריטב"א והמאירי בסוגיין]. והוא כדברי הרב פעלים שאם השכנגדו מתנהג ברמאות מותר גם לו להתנהג ברמאות כדי להציל את ממונו.
