אמירת רחמנא ומחי ומסי בסליחות, ביחידות

בגמרא: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי (סוטה לג, א).

כתב רבינו יהודה בר יקר בפירוש התפלות (עמוד כ) שאין לומר יקום פורקן או מחי ומסי אלא בצבור, אבל ביחיד לא, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.

כיוצא בזה כתב הגאון מהר"א הלוי אבי השל"ה (עמק ברכה דינים לימי הסליחות סי' נט) שיחיד לא יאמר הבקשות בלשון ארמי כמו מחי ומסי ומרן דבשמיא. משום שאמרו חז"ל השואל צרכיו בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזקקין לו.

אולם בשו"ת תורה לשמה (סי' מט) כתב שאין היחיד נמנע מלומר בסליחות רחמנא, והתפילות בארמית שאומרים באמצע הסליחות, ואע"ג שבסוגיין קיי"ל שאין היחיד שואל צרכיו בלשון ארמי, טעם הדבר הוא משום שהיחיד השואל צרכיו בארמית, חושב עצמו שאינו צריך לסיוע מלאכי השרת, ופוקדים עוונותיו, על דרך שאמרו (ר"ה טז:) ג' מזכירים עוונותיו של אדם, אבל בסליחות שאומר כמה בקשות בלשון הקודש, וכולל עמהם גם רחמנא וקודם זה ואחר זה אומר בלשון הקודש, זה מותר, אך מה שאומרים בסוף הסליחות מרנא דבשמיא ומחי ומסי ידלג.

ובמשנה ברורה (סי' תקפא סק"ד) כתב שאותם הבקשות שהן בלשון תרגום כגון מחי ומסי וכו' ומרן די בשמיא וכו' לא יאמר כשאין שם מנין עשרה.