אמירת קדיש בשבת - כשמתו עדיין לא נקבר

בגמ': יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר (נדרים עו, א).

כתב הט"ז (יו"ד סי' שעו סק"ד בסופו) מי שמת אביו בשבת, או שמת לפני שבת, ולא הספיקו לקוברו עד שבת, בשבת יאמר קדיש לעילוי נשמתו. ואע"פ שאין דיני אבילות נוהגים עד הקבורה, אין אמירת קדיש תלוי באבילות. אבל בחול לא יאמר קדיש לפי שהוא אונן, ואונן פטור מהתפילה. 

אך הש"ך (נקודות הכסף שם) השיג עליו, וכתב שאין לומר קדיש עד הקבורה, לפי שטעם הקדיש שהוא פודהו מן הדין ומהגהינום, ואם כן כל זמן שלא נקבר אין בו דין גהינום. וכן כתב בעבודת הגרשוני שאין אומרים קדיש עד הקבורה.

בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' קס ענף ג) כתב שכמדומה לו שכן המנהג, שלא לומר קדיש עד הקבורה. אך האגרות משה מיישב את דינו של הט"ז, לפי שבאמת גם הט"ז מודה שאין דין גהינום קודם הקבורה. אבל טעמו של הט"ז הוא שהקדיש שאומר הבן אף קודם הקבורה מועיל להמת שלא ידונו אותו כלל. שהרי ודאי המצות שעושה הבן אף קודם שמכניסים את אביו לדין, מועילים לאביו שלא ידונו אותו כלל או שיקילו את דינו.

והביא ראיה לסברא זו מסוגיין, שאמרו ק"ו אם מכורה כבר יוצאה, שאינה מכורה כ"ש שתצא, והוא הדין יש ק"ו אם הקדיש ושאר הדברים טובים שהבן עושה מועיל להוציאו מגיהנום לאחר שכבר נידון ונתחייב בדין, כ"ש שיועיל שלא ידונו אותו כלל. וכפי שמבואר במסקנת הסוגיא שבכל מקום אומרים ק"ו כעין זה, מלבד מקום שיש גזירת הכתוב שלא יועיל הק"ו, כגון בהפרת נדרים למ"ד שלא מועיל קודם שנדרה.

והוסיף ששייך אולי לומר שגם הש"ך לא נחלק אלא לענין שאין לחייב את הבן לומר קדיש, לפי שאביו עדיין לא נתחייב בדין, ולא מוטל עליו חיוב כיבוד להצילו. אבל הכל מודים שיש תועלת בהקדיש שיאמר הבן גם קודם הקבורה. ולחייב את הבן לומר קדיש גם קודם הקבורה אין ק"ו. וגם מאחר שהוא נפקא מינה רק כשימות בשבת, או ערב שבת שמוך לשבת כשלא היה זמן לקברו בערב שבת, ולא שכיח כ"כ, לא תיקנו לומר קודם הקבורה קדיש. כיון שאין זה אלא מיעוט קטן. אבל כשרוצה הבן לומר קדיש, יש לו לומר, מאחר שבודאי יש תועלת לאביו, מכח הק"ו. והש"ך היה סבור שהט"ז כתב שחייב לומר, וע"ז השיג, אבל לא השיג שאם הבן רוצה לומר, שמותר לו לומר, ושיש עילוי נשמה לאביו.

ורק בעבודת הגרשוני סובר שאין לומר כלל אפילו כשרוצה בעצמו לטובתו, שכתב גם יש טעם הגון שלא לומר קדיש כל זמן שלא נקבר. אבל א"כ מסתבר שטוב להבן כשרוצה לומר לטובתו, אך שאינו מחוייב.

וסיים האגרות משה שכמדומה לו שאביו זצ"ל היה סובר שטוב שיאמר קדיש. והביא שכן כתב הגשר החיים (פ"ל סי' ט סק"ב) שנוהגין לומר קדיש כהט"ז, אבל אינו דוחה אחרים שיש להם חיוב. וכתב האגרות משה שלפי מה שכתב שבאמת הוא עילוי נשמה אבל אינו חיוב על הבן, יש לזה טעם גדול ונכון מדוע נהגו לומר, אבל אינו דוחה אחרים שיש להם חיוב גמור לומר.