אמירת י"ג מידות ביחידות בטעמים
בגמ': א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא (בבא בתרא פב, א).
בטור (או"ח סי' תקסה) כתב בשם רב נתן, שאין מנהג ליחיד המתענה לומר י"ג מדות, ואיני יודע מה חשש יש בדבר, שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו.
בשו"ע (שם ס"ב) כתב החמבר, אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, משום שדבר שבקדושה הם, אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם.
בביאור הגר"א (שם) כתב מקור לכך שדרך קריאה מותר לאומרם, ממה שאמרו בסוגיין מכדי פסוקים נינהו לקרי, הרי שאם הם פסוקים בעלמא מותר לקרותם.
במשנה ברורה (ס"ק יב) כתב לבאר, שדרך קריאה היינו בניגון ובטעמים.
ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' כא) כתב, בדבר י"ג מדות ביחיד, העיקר שיאמר כל הפסוק עד רבעים, וגם דוקא בלא ניגון של תחנונים אלא כלומד בתורה, שאם דרכו בקריאת פסוקי התורה בטעמים בניגון הרגיל, צריך לומר בניגון ההוא, ואם כשלומד פסוקי התורה קורא אותם בניגון אחר שיותר נקל לפניו, רשאי לקרוא בניגון של הלמוד פסוקים שהורגל, שלא יראה כמתפלל.
