אמירת הפיוט אזמר בשבחין כשאינו מסדר שולחנו עפ"י קבלה
בגמ': א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא (בבא בתרא פב, א).
בשו"ת תורה לשמה (סי' פ) כתב, בדבר המנהג לזמר בליל שבת בעת הקידוש פיוט אזמר בשבחין שנתייסד מפי הרב הגדול רבנו האר"י זלה"ה, ולפעמים אי אפשר להניח השולחן בצפון ומנורה בדרום אלא להיפך, וגם לא יימצא הדס, ונסתפקנו באופן זה אם נוכל לומר פסוק 'אסדר לדרומא מנרתא דסתימא וכו', וכן בחמרא גו כסא ומדאני אסא', שהרי זה שקר אם לא סידרנו את מנורה בדרום, וכן לא הנחנו הדסים על השולחן.
לפשוט ספק זה הוכיח הבן איש חי ממה שאמרו בסוגיין על ספק ביכורים שלא יאמר את הוידוי, ואף שאינו אומר אלא פסוקים, מ"מ הרי זה נראה כשקר שאומר שנצטווה להביא ביכורים ובאמת לא נצטווה, ולכן כתב, אם זה האומר אינו מסדר שולחנו ונרותיו כמו סדר הנזכר בפיוט הנזכר, וגם אין לו הדס, נראה שלא יאמר כן משום שנראה כשקר, ומ"מ אין צריך לדלג כל הפסוק ורק לא יאמר מלת 'אסדר' שמשמעות שלה על עצמו, אלא יאמר אסדרו לדרומא, ויכוין בזה על ישראל שבלילה הזאת כך הם מסדרין, השולחן לדרום והמנורה לצפון ומכינים היין בכוס ומביאים הדס.
[ועיין בחוות דעת (יו"ד דיני ס"ס) שכתב שאסור לקרות ק"ש מספק בתורת חוב, והוכיח כן ממה שאמרו בסוגיין לענין קריאת פרשת ביכורים משום שנראה כשקר. ובשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' ל אות ג) כתב שהוא הדין לענין ספק ברכה, שאסור לומר בריך רחמנא מלכא דעלמא, ואע"ג שרשאי לומר בחנם, מ"מ בתורת ברכה אסור ודלא כהגאון בעל פרי תבואה (סי' סו)].
