אמירה על ספר שהוא טוב

בגמרא, כמה מעליא הא שמעתתא (כתובות כא, א).

ובעירובין (סד) א"ר נחמן כמה מעליא הא שמעתתא וכו' א"ר נחמן לא מעליא הא שמעתא, א"ל רבא מ"ט אמר מר הכי. (זו נאה וזו אינה נאה, רש"י) והא"ר אחא ב"ר מאי דכתיב ורועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה מאבד הונה של תורה, א"ל הדרי בי.

ובמהרש"א (ח"א שם) כתב, דמשמע שכמו שאסר לומר שמועה זו אינה נאה כך גם אסור לומר שמועה זו נאה שהרי הפסוק אומר ורועה זונות יאבד הון ופירש רש"י זונות, נוטריקון זו נאה, ואם כן מבואר בפסוק שגם לא יאמר על שמועה שהיא נאה כיון שמשמע מדבריו ששמועה אחרת אינה נאה.

וכן נקט הט"ז בספרו דברי דוד (פרשת קרח), עיי"ש שהקשה על דברי רש"י (במדבר טז א), פרשה זו נדרשת יפה במדרש תנחומא, והרי אסור לומר שמועה זו נאה.

וכן מבואר בספר בן יהוידע (שם) שהקשה שהרי אם אומר שמועה זו נאה אדרבה הוא משבח השמועה, ותירץ שהאומר זו נאה ודאי שלא על כל הלכה ששומע אומר כן, אלא יזדמן שלא יאמר כן על כמה הלכות, וכיון שיודעים שדרכו לומר שמועה זו נאה, ועל שאר ההלכות אינו אומר כלום, נמצא שהוא מבזה לשאר ההלכות.

וכעין זה כתב בקיצור של"ה (דף נג) להזהיר את המוכרים עליות הספר תורה בבית הכנסת, שנוהגים לומר בפרשת עשרת הדברות וכיו"ב, שפרשה זו נאה. וכתב, שציוה הגאון מהר"ר שמואל אב"ד דפירדא שלא יכריזו כן, דמשמע שפרשה אחרת ח"ו אינה נאה. ע"ש.

אך ברש"ש (שם) הביא דברי המהרש"א הנ"ל, והעיר על דבריו ממה שמצאנו לכמה אמוראים שאמרו כמה מעליא הא שמעתא וכבסוגיין, ועיין בשו"ת חיים ביד (סי' סא).