'אמור מעט ועשה הרבה' במקום שמשקר

בגמ': צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה (נדרים כא, ב).

בספר חסידים (סי' תתשיב) כתב צדיק אומר מעט ועושה הרבה, אבל לא יאמר לא אתן לך אלא מעט ואח"כ יתן הרבה לפי שמשקר, אלא אומר כמו שאמר אברהם אבינו (בראשית יח, ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וגו'. והמקבל לא יאמר לא אקבל ממך אלא מעט ואח"כ יקבל הרבה.

ובפירוש קדמון (שם) ביאר שאברהם אבינו אמר ואקחה פת לחם דהיינו שיקח מעט ואח"כ כתוב 'ואל הבקר רץ אברהם' שלקח הרבה, הרי שאברהם אבינו לא אמר בתחילה שלא יקח אלא פת לחם. ובלשון חסידים הוסיף שהמלאכים ענו לאברהם אבינו כן תעשה כאשר דיברת.

ובכסא רחמים (אבות דר"נ פי"ג) לחיד"א כתב שיש לומר מעט ולעשות הרבה, ולא תאמר שעדיף שלא יאמר כלום אלא שאע"פ שמשנה בדיבורו משום כך, כיון שאמר טפי מעלי.

ועיין בשיטה מקובצת (ד"ה היה מסרב) שכתב לענין אחד שנדר שלא יכנס לבית חבירו ולא ישתה טיפת צונן שמותר מפני שדרך אנשים טובים כשמזמנין חביריהם לאכילה ושתיה של חמין אומרים בא ושתה עמי טפת צונן והוא נותן לו אכילה ושתייה של חמין ובלשון (הקודש) שביקש ממנו נדר לו, וזירוז הוא דאמר כדאשכחן במלאכים שאמר להם אברהם ואקחה פת לחם וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה, וכאן רק התכוון בנדרו שלא יאכל אצלו סעודה גדולה.

והנה בדבש לפי (מערכת צ אות יג) כתב החיד"א צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, אפשר הטעם בזה על דרך מה שאמרו חז"ל על הפסוק (תהילים קיט) חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, שהיה דוד המלך ע"ה אומר למחר אני הולך לטייל לראות דירה נאה וכיוצא, והטעם שאמר כן כדי להטעות את היצר הרע שלא יקטרג עליו, וכן הצדיקים אומרים מעט כדי שלא יקטרג עליהם היצר, וימנעם מלעשות מחשבתם, שבזה שאומרים מעט שמח היצר הרע באומרו הנה זה שהיה נדיב והיה נותן הרבה צדקה נעשה כילי, חזו גברא עשירגדול והוא אומר לעשות עם עני חשוב או ת"ח מעט מזעיר, ואח"כ תיכף יעשה הרבה, כמעט בלי מחשבה, וזו היא המצאת הצדיקים לומר מעט ולעשות הרבה.

ביאור נוסף כתב החיד"א במעלת האומר מעט, שהאומר הרבה, פעמים שיש לחשוש שעושה כן מאחר שמתבייש הוא לשנות מדיבורו, כגון עשיר שהתחייב בסכום גדול לצדקה יתכן שאינו מקיים את דבריו אלא מחמת שבוש הוא שלא לקיים הבטחתו, אך אם יאמר מעט ולבסוף יעשה הרבה וודאי שאינו עושה כן מחמת בושה שהרי לא התחייב לכך, ובזה מעלתו מרובה.