אמה כנגד הפתח, זכר לחרבן
בגמ': אמר רב דימי בר יוסף א"ר אלעזר המוצא פלטרין בנכסי הגר וסד בהן סיוד אחד או כיור אחד קנאן וכמה אמר רב יוסף אמה אמר רב חסדא וכנגד הפתח (בבא בתרא נג, ב).
השולחן ערוך (או"ח סי' תקס ס"א) הביא את דברי הגמרא (לקמן ס:) שלאחר שחרב בית המקדש, תיקנו כזכר לחורבן, שאדם הבונה בית לא יגמור לסיידו לגמרי אלא ישייר בו אמה על אמה שאינה מסויידת כנגד הפתח זכר לחורבן, ולשון הגמרא היא, כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט. וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה. אמר רב חסדא כנגד הפתח.
והנה לשון הגמ' והשו"ע שמשייר כנגד הפתח, ומשמע שצריך לעשותו ממול הפתח, וכך פירש הלבוש שהוא כדי שתיראה בכניסה לבית, אך הפמ"ג (מ"ז שם סק"א) כתב לעשותה אצל הפתח, וביאר שמה שאמרה הגמרא כנגד הפתח, אין כוונתה ממול הפתח אלא בצידו, ולשון נגד מתפרש גם מצידו, כפי שמצינו בתרגום יהונתן (בראשית כא טז) על הפסוק 'ותשב לה מנגד', שפירש שהיינו מצידו. בשערי תשובה (שם) כתב שלשון חכמים אינו כלשון המקרא ונגד בלשון הש"ס הוא תמיד לנוכח, ובפרט שמסתבר כך שהטעם הוא כדי שיראנה מיד בכניסתו לבית. אמנם כתב ואפשר הטעם שיעשנה מעל הפתח, כדי שיתראה תמיד לפני בעה"ב היושב בפנים, שעל הרוב הוא יושב אצל הקיר אשר נוכח פתח הבית וצ"ע.
בשו"ת משכנות הרועים (סי' יח) הקשה על דברי הפמ"ג מדברי הרשב"ם בסוגיין, שאמרו שהדרך לעשות חזקה בנכסי הגר היא על ידי עשיית סיוד או כיור אחד בנכסים שמייפה את הנכסים ועי"ז מחזיק בהם, ומבואר בגמרא ששיעור הסיוד צריך להיות לפחות אמה וכנגד הפתח, ופירש הרשב"ם (ד"ה וכנגד) שצריך לעשות זאת בכותל שממול הפתח ששם הוא נראה יותר לנוי, אבל במקום אחר צריך יותר מאמה. וכך כתב הסמ"ע (חו"מ סי' ערה סק"כ) שמקומו כנגד הפתח שיראה הייפוי בכניסה לבית, הרי שלשון כנגד הפתח מתפרש ממול הפתח, אם כן מסתבר שגם לענין זכר לחורבן לשון הגמרא מתפרשת כך שעושהו ממול הפתח.
המ"ב (סק"ג) פסק כדברי השערי תשובה וכסתימת השו"ע, שעשיית הזכר לחורבן היא כנגד הפתח וממולו דוקא. אמנם הביא את דבר השע"ת שיש שמניחים את האמה מעל הפתח. ואמנם החתם סופר (מנהגי החת"ס עמ' צג) הניח אמה זכר לחורבן לצד הפתח. יש לציין שבשו"ת משכנות הרועים (שם) כתב, שנהג בביתו מחוסר מקום, שחלק מן האמה היה על התקרה שכן יש לראות אותה כהמשך הכותל כאשר מצינו בדיני סוכה, ואמנם כתב את דבריו באופן שבין כך לא היתה האמה ממול הפתח כראוי, והסכים עמו הגר"ש קלוגר.
