אם מותר להניח בעל חוב בבית סוהר
במשנה: עבד עברי נקנה בכסף ובשטר (קידושין יד, ב).
בשו"ת שתי הלחם (בנו של ההלכות קטנות, סי' ט) נשאל מאדם שחבירו חייב לו ממון רב, והיות שיש לו נושים רבים חושש הוא שלא יחזיר לו את חובו, ורוצה לאסור אותו בבית האסורים כדי שיחזיר לו את חובו, האם הדבר מותר.
והשיב שכל שידוע לרבים שאין כח ביד הלוה לשלם, או שהוחזק שאותו האיש משאו ומתנו היה באמונה לווה ומשלם, ועתה הוא אומר שאין ידו משגת לפרוע חובותיו, אסור ודאי לכוף אותו בשום מיני כפיה, ומכל שכן לאסור אותו במשמר שהוא דבר שאין בכח בית דין לעשות כן, על אחת כמה וכמה שאין זאת בכוחו של מלוה, שאם כה יעשה קונסים אותו כפי הנזק שיגרום בתפיסת גוף הלוה שיעשה לו, יען דינו זה הלווה נגמר ומפורש בטור (חו"מ סי' צט), שהרי זה נשבע שאין לו וכשיהיה לו יפרע, ובזה נפטר מכל דיני אדם. ובדיני שמים דינו של הבעל חוב מסור אם ח"ו נשבע על שקר, כמו שכתוב (דברים כח כט) 'הנסתרות לה' אלקינו'.
אבל לכוף אותו ע"י בעלי המשפט, אפילו להגזים עליו בדברים ולאיים עליו לשים אותו בבית הסוהר, היזהר והישמר ושמור נפשך מאוד, שלא זו בלבד שאתה עובר עליו את הדין, אלא שאתה רודפו ומגרה בו את הדובים, שאר בעלי חובות שיהיו לו מבני אותן שאינם מבני בעלי ברית, שירדפוהו כפי מנהגם להניחו שנים ושמיטין תוך בית המשמר בלחם צר ומים לחץ, וימכרו כל אשר לו, ומי יודע אם יגיע לחלקך פחות משתות.
ולכן איעצך, שיותר טוב לך לדבר עמו פנים אל פנים ולהתפשר עמו על צד היותר טוב, כי כל מה שתקבל יהיה ריוח אצלך, מלבד כי כל השאר שתפסיד עמו לצדקה תחשב לך, ואין אתה יודע מה ילד יום, כי מי שאין לו אין לומר עליו שלא יהיה לו ואפשר שישלם לך, כי כבר ראיתי מאלו רבים, ובזכות זה שתתנהג עמו במידת הרחמים, יקויים בך קרא מלא דכתיב (שם יג יח) 'ונתן לך רחמים ורחמך', ויסלק חרון אפו מישראל וישוב לרחם עליהם ועלינו.
ראיה ליסוד זה הביא ממה שנמצא בסוגיין שאדם שגנב ואין לו לשלם מותר למכרו לעבד עברי, אולם אם הכסף הגיע לידו באופן היתר, כגון שלווה מחבירו וכעת אין לו לשלם, אין למוכרו משום כך וכן אין לאוסרו בבית האסורים.
אמנם הוסיף וכתב שאם יש לבעל חוב ממון ואינו רוצה לשלם, מותר לאוסרו.
כיוצא בזה מבואר בשו"ת רבי טיאה וויל (חו"מ סי' ג) שנשאל על מה שנהגו מימים קדמונים לחבוש בבית האסורים יהודי את חבירו אם אין רוצה לשלם חובו, או אם רגלים לדבר שגנב.
והשיב, באמת כן המנהג בפראג מפני שידם תקיפה לחבוש, וגם דייני העיר פוסקים כן תמיד וכל רבני קשישאי לא מוחים בדבר, ואולי הוא שבית דין מכין ועונשין שלא מן הדין. והביא ראיה ממסכת פסחים (צא.) שמשום תשלומי ממון מותר לחבוש בבית האסורים, ומנהג של ישראל תורה הוא.
אך סיים וכתב, אמנם מורי הגאון בתומים (סי' צד) הסיק שאם אין לו לשלם, אין להם על מה שיסמוכו.
וע"ע בשו"ע (חו"מ סי' צז סט"ו) שכתב, שאפילו אם התנה הלווה על עצמו שיתפוש המלוה את גופו, וכתב לו זה בשטר, אינו מועיל, ואינו יכול לא לאסרו ולא להשתעבד בו. וברמ"א הוסיף וכתב שהיינו דוקא אם אין לו לשלם, אבל אם יש לו, ואינו רוצה לשלם, בי"ד חובשין אותו והיו מכין אותו עד שתצא נפשו וכופין אותו לשלם. וי"א שאפילו אם אין לו לשלם, אם נשבע להיות חבוש עד שישלם, צריך לקיים שבועתו.
