אם לספר דאגותיו לאחרים
במשנה: אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו' אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וכו' (סוטה מב, א).
כתב הרלב"ג (משלי יב כה) 'דאגה בלב איש', כשיקרה שיהיה דאגה בלב איש צריך להשתדל להכניע ולהשפיל הדאגה, כי אין בדאגה תועלת כלל אך נזק, והוא ממה שאינו ראוי למשכיל כי הדאגה על דבר החולף הוא שגעון, גם הדאגה לענין העתיד היא בלתי ראויה כי ראוי שיבטח האדם על הש"י, והנה יש דרך בזה להעביר הדאגה והוא שכאשר יתן אל לבו דבר טוב ישמח הדאגה, ר"ל נושא הדאגה. ועיי"ש עוד מה שפירש.
ובאגרא דפרקא (אות קיד) כתב, דאגה בלב איש ישחנה ודרשו רז"ל 'ישיחנה לאחרים', וטעמא בעי מהו הסגולה, ונ"ל דהנה כשח"ו נגזר על האדם איזה צער או איזה הפסד וחולי על שונאי ישראל, הנה האיש ההוא מצטער ביותר בעצם הצער, והנה גם קרוביו ומיודעיו ואוהביו ורעיו מצטערים בצערו כל אחד בפחות ויתר כפי קרבתם אליו ואהבתם אליו, והנה אם הוא חטא ויחוייב אליו הצער ח"ו, מה חטאו אוהביו וקרוביו שהגיע עליהם צער מצער אוהבם, ואי אפשר לומר אשר ח"ו יהיה להם עיוות הדין שיצטערו הם שלא חטאו, על חטא אוהבם אשר חטא.
ע"כ צריך לומר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, וע"כ בעת הגיע הצער ח"ו לאיזה איש [משונאי ישראל], נידונים בזה כל הקרובים ומיודעים, וכאשר יתחייב להם כל אחד הצער בפחות ויתר, אזי חל העונש ומקבל כל אחד הצער כפי אשר חטא, ובאם יהיה אחד מהקרובים ומיודעים אשר לא יתחייב העונש אזי מן ההכרח שינצל האיש החוטא הקרוב מהצער והעונש, כי ע"י צערו יצטער גם קרובו הצדיק והשם יתברך לא יעוות משפט, וזאת היא העצה הנאמנה, דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, אפשר ימצא איש אשר לא יחויב אליו צער, ויצטער בצערו, ובהכרח יסיר הש"י מאתו הצער כדי שלא יצטער הצדיק.
והוסיף וכתב אחרי שאמרנו זאת מצאתי סיוע לדברינו בדברי מהר"מ חאגיז בחידושיו למשניות שפירש כזה על ברכת הגומל ל'חייבים' טובות, 'חייבים' לשון רבים, שהרבה חייבים היו נידונין בצערו ובחוליו עיי"ש, ומעתה תבין מה טוב ויפה לאדם לספר צערו לצדיק, כי אפשר ואפילו לא יתפלל בעדו, כאשר רק יצטער הצדיק בצערו, יסיר הש"י צערו בכדי שלא יצטער הצדיק.
וע"ע בספר מיכלא דאסוותא (אות סד) שכתב, שבמה שאמרו 'דאגה בלב איש ישיחנה', רמזו חכמים ליתן צדקה לכבוד רבי מאיר בעל הנס בעת צרה, שהרי לרבי מאיר קראו חז"ל 'אחרים', ורמזו שדאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, כלומר שישיח דאגתו וצרתו ויתן צדקה לכבוד רבי מאיר בעל הנס.
