אם הנעלים בכלל בגדים, אם צריך נעלים מיוחדות לשבת
בסוגיין, העובד עבודה זרה, אחד העובד ואחד המזבח וכו' והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה.
בשו"ת שער אפרים (סי' קכד) נשאל בדבר מי שקיבל עליו והתחייב להלביש את חבירו, ונפלו חילוקי דעות ביניהם שחבירו רוצה שילביש אותו כל המלבושים וגם המנעלים, וזה שקיבל עליו אינו רוצה לעשות מנעלים לרגליו אלא הבגדים שעל גופו, ודן אם הנעלה בכלל מלבוש. והוכיח ממשנתינו שהנעלה אינה בכלל מלבוש, שהרי אמרו הלבשה לחוד והנעלה לחוד, אמנם סיים וכתב שיש לדחות זה, ולא ביאר הדחיה.
ובשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' כד) דן בדבר אשה שהיתה למודה לשכל את בניה ר"ל, וקיבלה על עצמה שלא להלביש בגדים שרגילה להלביש בימים טובים, ודן אם גם הטבעות שרגילה לשום על ידיה ביו"ט הם בכלל קבלה זו. וכתב שיש לדון בכל דבר לפי עניינו, שלענין שם לבישה ומלבוש הרי הם עולים בלשון כולל גם על טבעות ועל מנעלים, אלא שלמנעלים יש גם שם פרטי מלבד שם המלבוש הכללי, ולכן לענין אשה זו שנדרה כדי למעט שמחתה וקישוטיה בימי אבלה, יש לומר שגם תכשיטי הטבעות בכלל, שהרי גם הם מביאים לה שמחה. וביסוד זה ששם מלבוש הוא שם כולל גם למנעלים ואפילו לטבעות, ביאר בשבות יעקב את מה שכתב בשער אפרים שיש לדחות הראיה מסוגיין, וביאר שכוונת הדחיה של הראיה הנ"ל, שהתנא בא להשמיענו שיתחייב גם על הנעלה בלבד, ואילו היה כוללו בתיבת המלביש הייתי אומר עד שילביש וגם ינעיל, ולעולם שם מלבוש הוא שם כולל גם להנעלה, אלא ששם הנעלה הוא שם פרטי ומוגבל לנעליים.
בנידון זה דנו פוסקים גם לנידון האמור בשבת (קיג.) שלא יהיה מלבושך של שבת כמלבושך של חול. ויש לדון אם הנעלים בכלל מלבושים, שיצטרך נעלים מיוחדות לשבת. בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' יג) נשאל בזה, והשיב, שהסברא מחייבת שאין המנעל בכלל המלבושים שחייב אדם להחליף בגדיו לכבוד שבת, וראיה לזה שבברכת מלביש ערומים שמברך בשחרית, שנתקנה על המלבושים שאדם לובש, לא נכלל בה המנעל, ולכן תיקנו ברכה אחרת להנאת המנעל, והיא ברכת שעשה לי כל צרכי. וכן הוכיח מהירושלמי (שבת פ"ו ה"ב) שאין צורך ליחד מנעלים לשבת, אלא לובש בשבת המנעלים של ימי החול.
