אם אומר אדם בבית דין טענת שטות
בגמ': תדע דאילו א"ל שדי מכורה לך חוץ משדה פלונית ההיא הוא דלא קני הא אחרנייתא קני אלא לא קנה ה"נ לא קנה (בבא בתרא ע, א).
בסוגיין מבואר שאם אמר אדם שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלוני, אין מוכיחים מדבריו שמוכר לחבירו את כל שדותיו חוץ מחצי שדה פלונית, שהרי לא מכר לו אלא שדה אחת ולא שדות אחרות, ומה שאמר חוץ משדה פלונית אין זה אלא שטות בעלמא, כמבואר ברשב"ם (ד"ה ה"ג אלא).
הנימוקי יוסף בסוגיין (ד"ה שלח) כתב, מזאת ההלכה אנו למדים שאין מדייקים בדבריו של אדם ענין שיהיה כנגדו אם לא אמרו ממש, ולעולם אנו אומרים שדרך שטות הוא, שדיבר ללא צורך. כן פסקו בשמו גם הדרכי משה והסמ"ע (חו"מ סי' עה סק"ב) וכן התומים (אורים סק"ה).
בספר שערי תורה חוקי משפט (ר' בנימין וואלף לעוו, חו"מ שם) כתב, שכלל זה אמור דוקא במה שאדם מדבר בינו לבין חבירו, שבינו לבין עצמו דרך אדם לדבר דברי שטות ללא צורך, אבל כל מה שאדם אומר בבי"ד מסתמא מדייק היטב ואינו מוציא דבר לבטלה, כי אם באופן שיש הוכחה שדיבר דרך שטות.
והוכיח כן מדברי הטור והמחבר (שם סי' פא ס"ו, כב) שבהודה בפני בית דין אינו יכול לטעון משטה כי מסתמא אין אדם משטה בבית דין, והש"ך (שם ס"ק נו) העלה, שמסתמא אין אומרים שמשטה בהודה בפני בית דין כי אם במקום שיש הוכחה שמשטה בו, כשתבעו בדבר אחד והודה לו בדבר אחר, כגון טענו חיטים והודה לו בשעורים שהסברא נותנת שהיה משטה בו, שהרי למה לא השיב על מה שטענו והשיב לו דבר אחר, אלא ודאי משחק ומשטה היה בו, אבל במקום שאין הוכחה, אם יש לפרש דבריו שלא יהיה דרך שטות עדיף כן לפרש דבריו שכוונתו לדבר דבר הצריך לדבר ולא יהיו דבריו לבטלה.
