אכילה לפני 'משלוח מנות'

בגמ': חזקה שליח עושה שליחותו (גיטין סד, א).

במועדים וזמנים (ח"ב סי' קפו) כתב, שלכאורה דבר פשוט הוא שאסור לאכול בפורים עד שמקיימים מצות היום דהיינו משלוח מנות, כמו שאסור לאכול לפני כל מצוה ואפילו מצוה דרבנן כגון נר חנוכה ובדיקת חמץ והלל, וכ"ש משלוח מנות שיסוד חיובה מדברי קבלה שודאי אסור לאכול לפני קיום מצוה זו עכ"פ סעודת קבע, ובפרט שאין אכילת בוקר מצוה כלל אלא כשאוכל סעודה ממש בבשר ויין שבזה פשוט שאסור לאכול לפני קיום מצות משלוח מנות בפורים.

אמנם כתב שנראה ברור שאין צריך שיגיעו המנות ליד המקבל, רק מיד שמסר לשליח שימסור לו מותר לו לאכול מפני שסומך על חזקת שליח עושה שליחותו.

ועיין באחיעזר (ח"ג סי' עג) ובשו"ת האלף לך שלמה (סי' שפג) שדנו עפ"י סוגיין אם אומרים חזקה שליח עושה שליחותו במשלוח מנות, עיי"ש.

אך במשנה הלכות (ח"ו סי' קכו) כתב להתיר לאכול סעודה לפני משלוח מנות מכמה טעמים. א. שהרי סעודת פורים היא גם מצוה, וכיון שהוא מצוה שבאה לידו חייב לקיימה, ואחר שיקיים מצוה זו יקיים מצות משלוח מנות. ב. עיקר התיקון של מצות פורים כך הוא, שהרי כתיב משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו, הרי שהקבלה היתה קודם משתה ושמחה ואח"כ ומשלוח מנות איש לרעהו. ג. נראה שהנה משלוח מנות אמרו חז"ל שהוא מטעם שאם אין לו לחבירו סעודה ואין לו במה לשמוח ישלח לו מנות, והנה אמרו ז"ל בעה"ב בוצע תחלה מפני שטוב עין הוא יבורך וא"כ צריך קודם לאכול כדי שיתן לחבירו בטוב עין. וכתב עוד טעם (ח"ז סי' צב) להקדים סעודה לשלוח מנות משום שמצות סעודה היא בגופו, ומשלוח מנות מצותו עכ"פ לכתחילה ע"י שליח כשמו כן הוא 'משלוח', וא"כ מצוה שבגופו קודמת למצוה שע"י שליח, וע"ד מליצה יש לומר מצוה בו יותר מבשלוחו ולאחר שאכל וקיים מצוה בו ישלח לרעיו. והביא שם עוד טעם עיי"ש.

אולם עיי"ש מה שהביא מבסידור האר"י ז"ל, וביסוד ושורש העבודה (שער יב פ"ו) כתב שמתנות לאביונים יתן קודם התפילה, ומשלוח מנות יתן לאחר סעודת שחרית ויכוין לקיים מצוות הסעודה גם בסעודת שחרית, עיי"ש. וע"ע באז נדברו (ח"ו סי' סה).