איסור העברת נחלה, והעברת הנחלה מישמעאל ליצחק
במשנה: הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו (בבא בתרא קלג, ב).
בגמרא נאמר שהמעביר נחלה מבניו אין רוח חכמים נוחה הימנו, ואפילו אם נותן את נחלתו להקדש (ראה בחידושי הר"ן כאן ד"ה הכותב). מפני כך פסק הרמ"א (חו"מ סי' רנב ס"ב) שאם מצוה אדם שיעשו עם נכסיו את הטוב ביותר שאפשר לעשות בהם, יש ליתנם ליורשיו, שזהו הדבר הטוב ביותר, וכאמור כאן בסוגיא.
המפרשים תמהו שאם כן כיצד העביר אברהם את נחלתו מישמעאל ומבני הפילגשים, ונתנה ליצחק (ראה בראשית כד י וברש"י, ושם כה ה-ו). ונאמרו בקושיא זו יישובים רבים:
א. המהרש"א (ח"א סנהדרין צא. ד"ה ויתן) כתב שישמעאל היה בן שפחה ואינו ראוי לירש, ומבני פילגשים אין איסור להעביר נחלה. [וכתב בהעמק דבר (בראשית כה ו) שאף שמדין תורה יורשים בני הפלגשים, מכל מקום היה המנהג להקל בהם כמו שמצינו ביפתח שאמרו לו אחיו (שופטים יא ב) 'לא תנחל בבית אבינו'.
ב. הבאר שבע (סנהדרין צא.) כתב שאיסור ההעברה מבן רשע, הוא שמא יצא בן כשר מאותו בן שממנו הוא מעביר את הנחלה. וכאן ידע אברהם ברוח הקודש שלא יצא מהם זרע כשר, ולפיכך העביר מהם את נחלתם.
ג. בבית האוצר (מערכת א אות ג ד"ה והנה מצאתי) כתב בשם המגיד מישרים (פרשת מטות מסעי) שאיסור העברה מבן רשע לבן צדיק, הוא משום סוד גדול. וכתב ליישב על פי זה, שידע אברהם שסוד זה אינו שייך בהעברה שעשה.
כשם שנתקשו המפרשים על העברת הנחלה מישמעאל, כך גם הקשו על כך אביו של רבי אליעזר, שבמדרש (ב"ר פמ"ב אות א) נאמר הורקנוס שהעביר את הירושה משאר בניו ונתנה לרבי אליעזר בלבד. ביפה תאר (שם ד"ה כל נכסי) כתב ליישב זאת עם חידוש דין, והוא שמבואר בפרקי דרבי אליעזר (פ"ב) שאחיו ייעצו את אביהם לנדותו מנכסיו, ובזה מובן מה שהעביר אותם עצמם מן הנכסים, משום שעשה להם את אשר זממו לעשות [וראה בשדי חמד (מערכת למ"ד כלל ג אות ח) מה שתמה על כך].
