אין לשמח חתן וכלה על ידי אחיזת עיניים
במשנה (סנהדרין סז, א), המכשף העושה מעשה חייב, ולא האוחז את העיניים. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שיש אופן ששנים לוקטין קשואין, אחד לוקט והוא פטור, ואחד לוקט והוא חייב, מי שעושה מעשה חייב, ומי שרק אוחז את העיניים פטור. ואמרו בגמרא שהאוחז את העיניים פטור אבל אסור, שרק ללקות אינו לוקה, אבל איסור יש גם באוחז עיניים שאינו עושה מעשה.
ולעיל (סה:) אמרו בגמרא תנו רבנן מעונן וכו', וחכמים אומרים זה המאחז עיניים. והביא הרמב"ם (עבודת כוכבים פי"א ה"ט) דין זה וכתב שהרי זה בכלל מעונן ולוקה.
ולעומת זה הביא (שם הט"ו) את דברי משנתינו שאינו לוקה ורק מכים אותו מכת מרדות. וראה בבית יוסף (יו"ד סי' קעט ס"א) ובב"ח (שם ס"ב) שהאריכו ליישב זאת, ולבאר החילוק ביניהם. אך על כל פנים בכל אופן הרי זה אסור.
וכתב הרמב"ם בספר המצוות (ל"ת לב) , ולשון חכמים מעונן זה האוחז את העיניים, והוא מין גדול מן התחבולה, מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שיתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמיתות להם, כמו שנראה אותם יעשו תמיד שיקח חבל וישים אותו בכנף בגדו לפני העם ויוציאהו נחש, וישליך טבעת לאויר ואחר כן יוציאהו מפי אדם אחד מן העומדים לפניו, ומה שדומה להם מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון, כל פועל מהם אסור, ומי שעושה זה יקרא אוחז את העיניים, והוא מין מן הכשוף. ומפני זה לוקה, והוא עם זה גונב דעת הבריות, וההפסד המגיע מזה גדול מאד, כי ציור הענינים הנמנעים תכלית המניעה אפשריים אצל הסכלים והנשים והקטנים, רע מאד ויפסיד שכלם וישיבם להאמין הנמנע והיותו אי אפשר שיהיה, והבן זה. וכעין זה כתב בספר החינוך (מצוה רנ) .
ועל פי דברים האלו כתב החכמת אדם (כלל פט דין ו) , שאותם הבדחנים העושים מעשים בחתונות או בשמחות הרי זה לאו דאורייתא, ומי שמצווה עליהם לעשות זאת עובר ב'לפני עור', וודאי שאסור להסתכל בהם, ומצוה למחות בהם. וכן כתב במשנת חכמים (מצוה מז אות א) שאין לעבור על איסור דאורייתא כדי לשמח חתן וכלה, ומצוה למחות על כך, ולא שייך בזה מוטב שיהיו שוגגים. והביאו את דבריהם בפתחי תשובה (שם ס"ק ז) ובדרכי תשובה (ס"ק לז).
