אימוץ ילדים נכרים
בגמ': אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין (כתובות יא, א).
בסוגיין גר קטן מטבילין אותו על דעת בי"ד ובמהרש"ם (ד"ה גר קטן) מציין לתוס' (מד. ד"ה הגיורת) שדווקא בתובע להתגייר.
והנה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קסא) נשאל בדבר אלו הלוקחים ילדים מנכרים לגדלם כבנים שקורין אדאפטירן [אימוץ], והשיב הנה צריכים גרות ובאשר הם קטנים צריך למולם ולהטבילם על דעת בית דין, לכן צריך להכין ג' אנשים כשרים ואינם קרובים זה לזה שהם יהיו הב"ד לכוין שהמילה תהיה לגרות לזכותו. והמוהל צריך לברך למול את הגרים וברכת להכניסו אין לברך.
ואח"כ מברך אחד על הכוס בנוסח זה בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי בא"י כורת הברית. וטוב יותר שלא לומר עתה שוב כלום ולא לקרא לו עתה שם כיון שעדיין מחוסר טבילה, אלא כשיגדל קצת עד שיהיה ראוי לטובלו שהוא כשיהיה ערך בן שתי שנים, שאז יטבלוהו ג"כ במעמד ב"ד שהם ג' אנשים כשרים שיחדום לכך, ויכוונו להטבילו לזכותו לשם גרות ובמקוה כשרה, ולעיין שלא יהיה דבר חוצץ בגופו ובשערו ויעשה גר, ואז יקראו לו שם ויברכוהו אז בנוסח זה או"א קיים את הילד הזה לישראל ויקראו שמו בישראל פלוני בן פלוני על שם המגדלו, כי אף שבעצם היה צריך לומר בן אברהם אבינו אבל כיון שרוצה המגדלו שיקראו על שמו יכולין לעשות כן כי יכולין לקרא לאדם שהוא בן המגדל, ואין לחוש לקלקול דשמא יקדש אחת מקרובי המגדל ואשתו ויאמרו שאין הקידושין תופסין משום שיאמרו שהוא בנם דלא שכיח שיקדשו בזמננו קרובות שאין קידושין תופסין. וגם הא יהיו מוכרחין לגלות לו קודם שיעשה בן י"ג שנה שהוא בן נכרים שגיירוהו דאם לא כן יש לחוש שימחה כשיתודע אף כשיהיה בן עשרים ויותר ויתבטל הגרות, ולכן יהיה אסור להשיאו אשה, וממילא ידעו שאינם קרובות.
ואם יתביישו ולא ירצו שידחו קריאת השם עד אחר הטבילה יכולים לקרא לו שם גם תיכף אחר המילה, אבל טוב לדלג תיבת לישראל אלא לומר קיים את הילד ויקראו שמו פלוני בן פלוני וזה הקטן גדול יהיה ויכנס לטבילה לקדושת ישראל ולתורה ולחופה ולמעשים טובים, וכשיגדל קצת עד שיהיה ראוי לטובלו יטבלוהו במעמד ב"ד ועל דעתם לכוונת גרות לזכותו.
ואם היא ילדה אין לקרא לה שם עד שתגדל קצת שתהיה ראויה להטבילה ויטבלוה במעמד ב"ד ועל דעתם לכוונת גרות לזכותה, ואז יקראו לה שם תיכף אחר הטבילה, ואין צורך לחכות על יום קריאה כי בשעת הטבילה עדיף. וג"כ יצטרכו לגלות לה קודם שתעשה גדולה שהוא שתהיה בת י"ב שנה שהיא בת נכרים מטעם דלעיל.
אך בתשובות והנהגות (ח"ד סי' רלא) חלק וסבר שכיון שאנן סהדי שהמאומץ לא יאמר שהוא מוחה, כיון שהוא נקשר להוריו המאמצים, ובלעדיהם אין לו משפחה בעולם, אין צריך לומר לו שהוא יכול למחות על גרותו, ומספיק שאומרים לו בבר מצווה שהוא מתחייב בכל המצוות ובשכר ועונש, ולאחר כן נהג במצוות זמן מה, ודלא כמבואר באגרות משה (הנ"ל) שבלא שהודיעו לו שיכול למחות אינו יהודי עדיין, והביא שם עוד סברות לפסוק כן, ומ"מ כתב שכל זה מצד עצם חלות הגירות, אך כתב שיש להודיע לילד שהוא מאומץ כדי למנוע ממכשלות באיסורי יחוד, ועוד.
ומ"מ כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' רב) שאין רוח חכמים נוחה מדבר זה לקנות ולהביא ילדים לארץ ישראל אפילו ע"מ לגיירם וקשים גרים לישראל וכו' עיי"ש, והאריך שם שאם עושה כן יכול לגיירו ע"י בי"ד עיי"ש. וביעב"ץ (ד"ה גר קטן) כתב שמה שאמרו (יבמות קט:) רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים היינו גדולים שכבר טעמו טעמא דאיסורא הם קשין לישראל כספחת משא"כ בקטנים.
ובאופן שאיש ואשה שאינם שומרים תורה ומצוות אימצו ילד עכו"ם וגיירוהו, כתב בשו"ת אבן ישראל (ח"ז סי' לז) שהגירות לא חלה כיון שאינו זכות לילד שכיון שלא ישמור תורה ומצוות ויתחייב בעונשים הרי חוב הוא לו, אך באופן שהאיש והאשה שומרים תורה ומצוות דן שם שהגירות תועיל. אך באגרות משה (אבהע"ז ח"ד סי' כו) סבר שאף אם לא יתגדל להיות שומר תורה ומצוות זכות הוא לו להיות ישראל שיש לו קדושת ישראל והעבירות שעושה הם כשגגה. ובקובץ תשובות (ח"א סי' קג) הקשה עליו וכתב שאם המאמץ אינו שומר תורה ומצוות אי אפשר לגיירו, ועיין בדבריו בח"ב (סי' נה) . וע"ע בפניני הלכה (יבמות קט:) דעת המנחת יצחק בכל זה.
