אותן הנשים שבאו בחזרה ממחנות הריכוז אם דינם כשבויה לאסרם לכהנים
במשנה: האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים על ידי ממון מותרת לבעלה, על ידי נפשות אסורה לבעלה. (כתובות כו, ב).
הפוסקים דנו באותן הנשים שבאו בחזרה ממחנות הריכוז אם דינם כשבויה לאסרם לכהנים, בין לענין נשי כהנים, ובין לענין להנשא לכתחילה לכהן, ויש שכתבו שברוב המקרים יש אפשרות לברר על ידי חברותיה אם היא טהורה, אך באופן שחברותיה אינם משומרי הדת, ויש לחוש שהמה פסולי עדות מחמת עבירה דאורייתא יש לדון בדינם.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' פז) השיב דהנה בשו"ע (אבהע"ז סי'ז ס"א) נפסק ששבויה שנשבית אסורה לכהן, מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לכותי, וכתב בב"ש, אף אם היא נשואה לכהן תצא ממנו, אע"ג דאינו אלא ספק שמא זנתה, מפני מעלת יחוסי כהונה עיי"ש. ובכן מחמת שהיא איסור קל הקילו בו החכמים כמה קולות כמבואר בש"ס ופוסקים, ובזה ניתן לנו הרשות לחפש אחרי מה שיש להקל בנד"ד, מפני הלחץ זו הדחק, שנוגע לאלפי בנות ישראל.
וכתב שאף שנחבשה ע"י נפשות, י"א שחיישינן שמא נתרצת מחמת הצלה, מ"מ הרי נודע שהגזירה היתה להשמיד ולהרוג, ולא היה מועיל שום ריצוי, ומכ"ש על הבעילה היה עונש רב, כי היה דבר זה נגד חוקי הגזע שלהם, ואף שהמה חשבו לרעה, השם חשבה טובה, א"כ דמי לגזירת אסטרייך המובא בתשובת הרא"ש (כלל לב), ושם היתה הגזירה לעבור על דת דוקא, ואם לא, היו הורגים, ולא היה מועיל להם שום ריצוי לזנות, וא"כ בנשי ישראל אין שום חשש, ובלא זה כבר כתבו הפוסקים שלא חיישינן שמא נתרצית.
וכמו כן יש להתירה לכהן עפ"י המבואר בתה"ד (סי' רפא), דהיכא שדתם להמית המאנס את הבתולה מותרת אפילו לכהן, ומש"כ בח"מ, דגם על זה גמגם בתה"ד, היינו משום דהמאנס אחת העומדת בנסיון ניחא להו ולא פגעו בי' במידי עיי"ש. וא"כ בנד"ד שהיה עונש על כל מי שיש לו שייכות בזה עם בנות ישראל, ומ"מ היו מעבירים אותן ממשרתן, ועוד שאר עונשים, וגם היה להם לחרפה, אם היה יוצא עליהם אפילו כנדנוד חשש כמלא נימא בזה, וממילא שייך מירתת וכמ"ש מהרי"ק (שורש קס).
ועוד שבשעה שבאה האשה לפני ב"ד, הב"ד לא הכירו אותם, ולא היה ידוע לב"ד שהיתה בין השבוים רק עפ"י דיבורה, ויכולה היתה לומר שלא נשבית, רק היתה במדינה אחרת, או בשאר אופן שלא נפלה לידם, וא"כ נאמנת לומר נשביתי וטהורה אני, דאף אם אחר שהתירה ב"ד נודע עפ"י עדים שנשבית, הרי זו תנשא לכתחילה, ורק בנשואה מכבר ובעלה ידע שהוא שבויה, אינה נאמנת לומר טהורה אני, דהא ליכא מגו לומר לא נשביתי, דהא בעלה ידע שהיא שבויה, אבל אם לא היתה נשואה מקודם, אף על גב שבעלה זה שנשאת לו כעת, ידע שהוא שבויה, מ"מ נאמנת מטעם מגו דהיתה יכולה לינשא לאחר. ואפילו בנודע שהיתה שבויה, מ"מ באם היה אפשר שתמלט אשה ולא ידעו בה, או שהיה מחבואה אחת, מתוך שיכולה לומר נמלטתי, או במחבואה הייתי ונצלתי, נאמנת לומר לא נמלטתי ולא נחבאתי ולא נטמאתי, וא"כ בנד"ד אם היתה אומרת נמלטתי או נחבאתי במקום שהי' במציאות כן, כאשר שמענו עניני המלטה או החבאה, אף דרק במעוטא דמעוטא, מ"מ היתה נאמנת, ע"כ נאמנת ג"כ לומר לא נמלטתי ולא נחבאתי ולא נטמאתי כנ"ל.
ועיי"ש שהאריך גם בדין כהנים בזמן הזה (ראה לעיל מש"כ בזה) וכתב המנחת יצחק שעכ"פ חזי לאצטרופי לכל הני טעמי, ובפרט אם יש לחוש לקלקול באיסורים חמורים על ידי זה וכמבואר בד"מ (אבהע"ז סי' ז). וע"ע בשו"ת דברי יואל (אבהע"ז סי' קיח), ובחלקת יעקב (אבהע"ז סי' מ).
