אוכל לדגים באקווריום קודם שיאכל
בגמ': אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ והדר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ (גיטין סב, א).
בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' יז) נשאל לענין חתול או כלב שמגדל בתוך ביתו אם אסור הוא שיאכל קודם שיתן להם.
וכתב שאין בהן חיוב גמור כמו בבהמה גסה, שעיקר הטעם שצריך להקדים לבהמתו הוא מפני צער ב"ח שהרי היא סמוכה עליך, ואם לא תהא לה עת קבוע לאכילה חוק ולא יעבור תמות ברעב כי אין לה מי שיאכילנה, וגם היא אינה מוצאת מאכלה מזומן לפניה, לכן הטילה התורה על האדם שהן שלו לפרנסם קודם שיאכל הוא עצמו, לקנות מדת רחמנות בנפשו, משא"כ באלו שמזונותיהן מצויין תדיר בכל מקום, שכלב חוטט באשפות ומגרר העצמות, וכן החתול מזונותיו עמו בכל מקום שהולך ולא יחסר לחמו להתפרנס משיורי מאכל וכל דבר מאוס.
לפי זה כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' רטז) על המגדל דגים חיים בביתו שיש עליו חיוב לתת להם מאכל קודם שאוכל הוא, שהרי כל היתרו של היעב"ץ אינו אלא מטעם שהם מזונותיהם מצויים בכל עת, אבל לולא זאת כיון שהם שלו ואין להם מי שיאכיל אותם מחויב להאכילם, א"כ בדגים כיון שאין לחמם מצוי שהרי בכלי שהם מונחים אין שם שום מזון רק מה שנותנים להם, א"כ שוב חל החיוב לזונם. וביעב"ץ שם מבואר בפירוש שבדגים חייב להאכילם, עיי"ש.
ובשו"ת שבט הקהתי (ח"ב סי' קמט) כתב, שאם הדגים בכלי שיש שם צמחי מים וא"כ אין מזונתן עליך, מצד הדין אין צריך להקדימן לאכילתו, אך אם הדגים הם בספל מים לחוד ואין שם צמחים ואז חייב להאכילן, א"כ ממילא חל עליו החובה להאכילן.
