אדם שחציו קטן וחציו גדול

בגמרא: איבעיא להו מעוכב גט שחרור יש לו קנס או אין לו קנס (גיטין מב, ב).

הגמרא בסוגיין מסתפקת על 'מעוכב גט שחרור', כלומר על עבד שאדונו שיחרר אותו אך עדיין לא זיכה לו גט שחרור, אם הוא אוכל בתרומה או לא.

בתוס' (ד"ה מעוכב) ביאר שספק הגמרא הוא במי שחציו עבד וחציו בן חורין. באחרונים (ראה מהר"ם ומהרש"ל ועוד) תמהו על דבריו שאם המדובר הוא בחציו בן חורין, מדוע יש לגמרא צד שעבד כזה יאכל בתרומה, והלא אף שמצד אחד הוא חצי עבד [של כהן] וממילא יתכן שהוא אוכל בתרומה כיון שהאדון עדיין לא זיכה לו גט שחרור, מכל מקום יש בו גם צד חירות, וממילא אסור הוא בתרומה, ומה מקום יש להסתפק בזה.

בכרם ציון השלם (ח"ב עמוד תקכד) כתב לתרץ שהמדובר הוא בעבד קטן ולקטן אין איסור לאכול תרומה, אך העיר שבקטן יש צד לומר שאינו בגדר 'מעוכב גט שחרור' היות שאינו מצווה עדיין בפריה ורביה וממילא אין כופין את האדון לשחררו. ולכן כתב שאפשר לתרץ שהמדובר הוא בעבד שהוא בן י"ב שנה ויום אחד, והיות שהוא עבד ועבד דינו כאשה שבהיותה בת י"ב שנה הרי היא כבר גדולה, אם כן גם העבד נקרא גדול, אולם בעת שהוא נהיה חצי בן חורין, שוב דינו כקטן שהרי גדלות של איש הוא בהיותו בן י"ג שנה ויום אחד, נמצא שמצד חלק הבן חורין שבו הוא קטן ואינו אסור באכילת תרומה, ומצד העבדות שבו הרי הוא מותר לאכול בתרומה, והרי הוא גדול וחייב בפריה ורביה, וממילא מחוייב האדון לשחררו והרי הוא מעוכב גט שחרור.

אולם הגאון ר' יוסף ענגיל בספרו ציונים לתורה (כלל לב ד"ה בגיטין) ובגליוני הש"ס (על תוס' ד"ה מעוכב) הביא תירוץ זה, וכתב ואינו נוח לי כלל, מפני שוודאי גדלות של עבד הוא כשאר איש, ואין ענין לכאן מה שהוקש עבד לאשה לענין מצוות ועוד איזה פרטי דינים, דמכל מקום בטבעו הוא איש, ומה שגדלות אשה קודם לאיש הוא עניין טבעי באשה, עיין נדה (מה:) ויבן ה' אלקים את הצלע, מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש, ואם כן זה לא שייך בעבד.

הוכחה לכך שגדלות של עבד הוא כגדלות של איש ולא של אשה, הביא ר' יוסף ענגיל להוכיח מהמבואר בתוס' (ערכין ב. ד"ה נשים) שלעניין ערכין, עבד נערך כאיש ולא כאשה.

בשו"ת משנה הלכות (ח"י סי' רמז) גם דן בזה, וכתב לתלות ספק זה בחקירה אחרת, אם חיוב מצוות על העבד הם חיוב עצמי וממילא כיון שהוא בעצם זכר א"כ נעשה בר עונשין ככל זכר, או שמא החיוב על העבד לקיים מצוות הוא מצד האדון, כלומר שעל האדון יש חיוב שהעבד יקיים מצוות כאשה, וכמו שנתחייב בבהמה בשביתתה שלא יעבוד עמה, כך גם נתחייב בעבד שהוא ג"כ כספו שיקיים מצוות כאשה, וא"כ ודאי שחלו עליו החיובים לפי הזמן שהאשה מתחייבת שהרי ממילא אין החיוב בא מצד גוף העבד אלא מפאת האדון שנתחייב בעבדו.

והביא שבשו"ת שדה יצחק (סי' ט) כתב שא"א לומר שאחר שנתחייב אדם בכל המצוות שבתורה יוכל להיות פטור מהם, שהעבד בתוך שנת י"ג חייב במצוות כאשה ואם ישתחרר יפטור מפני שאז נהיה כזכר, וזה לא מצינו בשום מקום, והאריך בזה עוד, עיין שם.