אבא שאומר לבנו שילך למקום מסוכן אם נקרא שליח מצוה
בגמ': הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. (קידושין לט, ב).
האור החיים הק' (בראשית לז, יד) כתב, שיעקב אבינו שלח את יוסף הצדיק לשכם לבדוק היכן אחיו ואף אמר לו 'והשיבני דבר', כלומר שעשה אותו שליח גם ללכת לשכם וגם לחזור משם בכדי שיהיה שליח מצוה בהליכתו ובחזרתו, ובכך יהיה בכלל שלוחי מצוה שאינם ניזוקים.
על אף שיעקב ידע שהאחים שנאו את יוסף, ובמקום שההיזק מצוי לא אמרו ששלוחי מצוה אינם נזוקים, מכל מקום סבר יעקב אבינו כדעת רבנן בפסחים (ח:) שישנו הבדל בין אופן שההיזק מצוי שאז אף שלוחי מצוה יכולים להינזק, לבין אופן שאין ההיזק מצוי שאז אינם ניזוקים, ולא עלה על דעת יעקב אבינו שהאחים שונאים כל כך את יוסף, עד כדי כך שחשש ההיזק מהם הוא בכלל היזק מצוי.
לפי זה ביאר האור החיים מה שאמרו בסוגיין הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה, אלא 'למען ייטב לך' לעולם שכולו טוב, 'ולמען יאריכון ימיך' לעולם שכולו ארוך, ולכאורה עדיין יש לתמוה כיצד יתכן שהבן שהוא שליח מצוה מצד כיבוד אב ניזוק בעת קיום המצוה, אלא יש לומר שהבאת הגוזלות מהבירה היתה בכלל היזק מצוי, ולכן הבן לא ניצול.
