תפארת ישראל
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (לג יח).
על פסוק זה דרשו חז"ל (בראשית רבה יא, ז): "ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר וכו', יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם לג יח) 'ויחן את פני העיר', נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום" וכו'.
ויש לבאר מפני מה שמר יעקב את השבת דווקא על ידי קיום מצות עירובי תחומין.
אך הנה ידועים כתב רבינו האריז"ל (ספר 'טעמי המצוות' פרשת בשלח) כי ענין העירוב לערב ולקשר כל המידות יחד, ולזווג דין ורחמים, חסד וגבורה.
ולהוציא מליבן של טועים האומרים כי מי שברא אור לא ברא חושך, ומי שברא טוב - לא ברא רע, עפרא לפומייהו, על כן באים ישראל ומורים במעשיהם כי הקדוש ברוך הוא פועל בעולמו בכל המידות, הן אלו שמצד הימין והן אלו שמשמאל, והיא תפארתו במיזוג כל הכוחות, וזה עיקר עבודתנו.
מעתה מבואר היטב, כי יעקב אבינו שמידתו תפארת, ומיזג בקרבו את היחוד השלם בין כל המידות הקדושות, הוא שתיקן עירובין. ובו נתקיים 'וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר', 'פני' לשון 'פָּנִים', ו'עיר' הוא רמז לגופו של אדם, כמו שדרשו חז"ל (נדרים לב:): "עיר קטנה - זה הגוף". כי יעקב אבינו יש בו כח החיבור השלם, ועל ידיו ניתן 'חן' בפניו ובגופו של אדם, וזהו 'ויחן את פני העיר'.
זהו גם עומק מה שאמרו חז"ל כי נכנס עם דמדומי חמה, כי שעת הדמדומים שבה מתחילה השמש לשקוע, יש בה משום עירוב בין מידת יום למידת לילה, ואז דייקא תיקן יעקב עירובי תחומין, כדי להמתיק גבורות בחסדים ולהביא לידי רחמים.
