מ' פסוקים בפרשתנו – לבב"ו סימן
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ וגו' לָתֵת לָהֶם (ל, כ).
בסיום הפרשה יש סימן: מ' פסוקים, לבב"ו סימן ע"כ. והביא בקובץ כרם שלמה (שנה י"ז קו' ט עמ' מ"ז) בשם הרה"ק רב"צ מבובוב זצ"ל בעל הקדושת ציון הי"ד, דהנה עפ"י רוב יש לסימנים המוזכרים בסוף הפרשה קשר עם הסדרה או עם ההפטרה, והנה בפרשתנו מצינו תיבת לבבו, דכתיב: פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וגו' אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה"א וגו', אולם לא מסתבר שבעלי המסורה התכוונו על פסוק זה, שהרי הפסוק מיירי במי שלבבו פונה ח"ו מעם השי"ת, וכי יעלה על הדעת שנתנו סימן רע על מספר הפסוקים.
ואמר הרה"ק הנ"ל זצ"ל דיתכן לומר, דהמקור לסימן אינו הפסוק: אשר לבבו פונה היום, רק הוא נוטריקון של התיבות: לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ שבפסוק האחרון שבפרשה, וא"כ הוה שפיר סימן טוב לישראל, לשמוע בקולו ולדבקה בו עכד"ק ודפח"ח.
