כל איש ואיש מישראל טמיר וגנוז בקרבו התלהבות גדולה
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג). יש לומר, על דרך מה שפירש הגאון הקדוש מה"ר שמואל שמעלקא זצ"ל מניקלשבורג פירוש המתניתין (ב"ק נט, ב) "בא אחר וליבה וכו' ליבתה הרוח", היינו, שכל איש ואיש מישראל טמיר וגנוז בקרבו התלהבות גדולה, ובוער כאש לעבודתו ית"ש, אך הוא מכוסה מחמת טרדות הבלי עוה"ז, שהם מסכים המבדילים לבל יוכל להוציא לפועל כח הקדושה והתלהבות שלו, והם נקראים בשם גחלים עוממות, הגם שהם בוערות כגחלים, עכ"ז הם עוממות, שאין ניכר בחוץ פנימיות קדושתו ודביקותו, וצריך האדם להתאמץ מאוד בזה להתפלל בכח בדיבורי התפלה שלו, לעורר פנימיות מחשבתו מכח אל הפועל.
וזהו 'ליבתה הרוח', היינו רוח ממללא שיש באדם, הם דיבורי התפלה, וצריך בזה להלהיב לבבו שיהא נראה בחוץ לעין כל פנימיות קדושתו, או לנסוע לצדיקי הדור שהם ילהיבו לבבו לעבדות השי"ת על ידי דיבורי קדושתם, וזהו 'בא אחר וליבה', עיי"ש בדבריו הקדושים (בספרו דברי שמואל פרשת ואתחנן לשבת נחמו ד"ה פתח הרב).
וזהו 'ואתחנן אל ד' בעת ההו"א', היינו, בעת שהקדושה מוסתרת בקרב האדם, שהוא מלא מסכים מבדילים לבל יוכל להוציא פנימיות כוונתו הטובה מכח אל הפועל, 'לאמר', שהשי"ת ילבה בו את הרוח ממללא שלו, שידבר דיבורי תורה ותפלה ביראה והתלהבות נמרצת.
וזהו (ישעיה מ, א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם, היינו, הגם שהם 'עמי', בבחינת גחלים עוממות, שהקדושה מוסתרת בקרבם, אז 'יאמר אלקיכם', שהשי"ת יבעיר אור קדושתם ורוח ממללא שיש בקרבם להתלהב לבבם לעבודת ד' כנ"ל.
