טעם 'גן עדן' בקרבן מנחה
וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' (ב, א).
מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו (רש"י).
נבאר על פי מעשה, אשר סיפר הגה"ק בעל ה'דרכי תשובה' זיע"א. בסוף ימי הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א כמעט שלא היה אוכל כלל. פעם אחת בא לפניו בנו הרה"ק רבי אלעזר זיע"א, והתחנן לפניו לשמור על בריאותו. אולם רבינו נענה ואמר: "ומה אעשה וגופי אינו יכול לסבול מאכלים גשמיים. אלא שאם היו מביאים לי מן ה'טייגעל יאך' - מין מרק עם בצק בתוכו שאכלתי ב'קרעטשמע' (-אכסניה) פלונית, אז ודאי הייתי אוכל".
לאחר שנסתלק האב הגדול מן העולם, נסע רבי אלעזר לאותה האכסניה, וכשהגישו לו מן ה'טייגעל יאך' אכל את כל מה שבקערה, והוסיף וביקש עוד מנה, עד שכילה את כל אשר בקדירה, וכל הנוכחים עומדים ותמהים מה ראה על ככה.
אז פנה אל בעלת הבית ושאלה: "אמרו נא לי, מה שמתם במאכל זה, שטעמו כה משובח".
ענתה האשה ואמרה: "אפילו תבלין אחד לא היה בידי, על כן נשאתי עיני לשמים ואמרתי לפניו יתברך, 'ריבונו של עולם, הלא יש לך בגן עדן כל מיני מטעמים, אנא רחם על הצדיקים הללו שבאו בצל קורתי, ושלח להם תבלינים משמים שיערב להם מאכלם'. ואם הרגשתם טעם טוב בתבשיל - הרי זה בוודאי טעם גן עדן".
בזה הבין רבי אלעזר כי לא למאכל גשמי היה אביו משתוקק, כי אם למאכל זה שכולו רוחניות.
זהו 'ונפש כי תקריב' - קרבן עני המביא קמח סולת ושמן, מין 'טייגעל יאך' שכזה, אך קרבנו חביב לפני ה', משום שבא בשברון לב, ביתו ריקם ובטנו חסרה, ואת נפשו הוא מקריב. ובזה יוכל להכניס בקרבנו תבליני גן עדן.
