דיני תענית אסתר וסגולת יום זה

חובת הנתינה: מצוה לכל אדם, בין איש ובין אשה, לתת ביום פורים לאחר קריאת המגילה, שתי מתנות לשני אביונים, והיינו שיתן מתנה אחת לכל אביון.

מה נותנים: יוצאים ידי חובת מתנות לאביונים בין במעות, בין בתבשיל, ובין בכל מאכל אחר. אבל אין יוצאים ידי חובה ע"י נתינת בגדים או מתנות וכיו"ב. ולכתחילה צריך לתת לאביון דבר הראוי להנות ממנו בפורים, כגון מאכל, או מעות שיוכל להוציא אותם בפורים.

שיעור הנתינה: מעיקר הדין סגי בפרוטה לכל אביון. אבל כתבו הפוסקים שטוב לתת בעין יפה כשיעור סעודה.

חינוך הקטנים: מחנכים את הקטנים לתת מתנות לאביונים, כמו שמחנכים אותם בכל המצוות. ויש אומרים שאין הקטנים צריכים לתת כיון שבדרך כלל אין להם מעות משלהם.

אכילה קודם מתנות לאביונים: יש אומרים שמותר לאכול לפני קיום מצות מתנות לאביונים ומשלוח מנות, כיון שהוא מקיים מצוה באכילה זו, ואין צריך להקדים את מצות מתנות לאביונים ומשלוח מנות לפני סעודת פורים. ויש אומרים שמכל מקום ראוי שלא לאכול קודם שמקיימים את מצוות היום.

ריבוי במתנות לאביונים: מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

נתינתה בשמחה ובטוב לבב: יהיה שמח מאד במצוה הזאת, ולא יצוה לבני ביתו שיתנם לעניים, רק הוא ימסור בעין יפה ובטוב לבב לשליח אשר הוא משלח מתנות לאביונים. ומה טוב שישלח 'מתנות לאביונים' על ידי בניו ובנותיו הקטנים כדי לחנכן במצות. וזכור אני כשהייתי קטן היה אבי ע"ה משלח על ידי לאיזה עניים, ולא שלח על ידי משרת, כדי לחנך אותי במצוה. והכל בשמחה ובטוב לבב, ובצנעא שלא יבוש העני. (קדושת לוי, קדושה שניה).