קיצור שולחן ערוך • סימן לד • הלכות צדקה - סעי' ב
סעיף ב':
כָּל אָדָם חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה כְּפִי הַשָֹּגַת יָדוֹ. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, וּכְגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט מָמוֹן שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ נוֹשֵֹא וְנוֹתֵן בָּהֶם דְּמֻתָּר לוֹ לִטֹּל מִן הַצְּדָקָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס מִן הָרֶוַח, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה מִמַּה שֶּׁיִּתְּנוּ לוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן אֶלָּא דָּבָר מוּעָט אַל יִמְנַע אֶת עַצְמוֹ, כִּי הַמְּעַט מִשֶּׁלּוֹ חָשׁוּב כְּמוֹ הַרְבֵּה מִן הֶעָשִׁיר.
וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל נֶאֱמַר בְּעוֹלַת בְּהֵמָה, אִשֵּׁה רֵיח נִיחֹחַ, וּבְעוֹלַת עוֹף, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, וּבְמִנְחָה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לוֹמַר לָךְ אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָׁמַיִם. אֲבָל כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא דֵי פַּרְנָסָתוֹ אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה, דְּפַרְנָסַת עַצְמוֹ קוֹדֶמֶת לְכָל אָדָם:
