קיצור שולחן ערוך • סימן כט • מדות שירגיל בהן האדם את עצמו - סעי' יז
סעיף יז:
אָסוּר לְאָדָם לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶֹה, וְכָל שֶׁכֵּן בָּרַבִּים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל, הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל, נוֹחַ לוֹ לְאָדָם לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר, הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ אָנֹכִי הָרָה, וְלֹא אָמְרָה לוֹ בְּפֵרוּשׁ אֶלָּא בְּרֶמֶז, אִם יוֹדֶה, יוֹדֶה וְאִם לָאו לֹא תְּפַרְסְמוֹ.
לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל, וְלֹא יִקְרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם שֶׁהוּא בּוֹשׁ, וְלֹא יְסַפֵּר לְפָנָיו דָּבָר שֶׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ. וְאִם חָטָא כְּנֶגְדּוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ, לֹא יַכְלִימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְלֹא תִשָֹּא עָלָיו חֵטְא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּדְבָרִים, שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם, אִם לֹא חָזַר כְּשֶׁהוֹכִיחוֹ בַּסֵּתֶר מַכְלִימִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים, וּמְפַרְסְמִים חֶטְאוֹ, וּמְחָרְפִים אוֹתוֹ בְּפָנָיו, וּמְבַזִּין וּמְקַלְּלִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, כְּמוֹ שֶׁעָשֹוּ כָּל הַנְּבִיאִים בְּיִשְֹרָאֵל. וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אוֹנָאַת דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר, וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל, עֲמִיתוֹ ׀ עַם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל אוֹנָאָתוֹ, וְלֹא עַל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן, וְלֹא חָזַר בּוֹ לְאַחַר שֶׁהוֹכִיחוּהוּ בַּסֵּתֶר וּבְלָשׁוֹן רַכָּה:
