תפילין שהרצועות אינן שחורות

בגמ': למה לי קרא הילכתא גמירי לה ולד חטאת למיתה אזיל וכו' (נזיר כה, ב).

הגמרא בסוגיין הקשתה, על תנא דבי רבי ישמעאל, מדוע הוצרכו לדרוש מפסוק שוולד חטאת אינה קריבה, והלא הלכה למשה מסיני היא 'ולד חטאת למיתה אזלא'.

ותירצו, שאם היינו למדים זאת מההלכה למשה מסיני, היינו אומרים 'הילכתא, ואי אקריביה לא ליחייב עליה ולא כלום', כלומר: אמנם אין להקריב ולד חטאת, אך בדיעבד אם הקריב לא עבר על איסור עשה ואינו חייב על כך. לזאת הוצרכו ללמוד מפסוק, שאם עבר והקריב ולד חטאת, עבר באיסור עשה.

בפתח הדביר (או"ח סי' לב ס"ק יא) הוכיח מכאן שהלכה למשה מסיני, אינה לעיכובא, אלא רק מצוה בעלמא לכתחילה. והביא שכיוצא בזה מבואר בדברי הלבוש שכתב (סי' לב) שאף שהלכה למשה מסיני שיהיו התפילין - הבתים והרצועות, שחורות, מכל מקום אין זה לעיכובא אלא רק למצווה לכתחילה.

אולם האריך שם להוכיח מהבית יוסף (או"ח סי' לב ד"ה ויש כורכין) ומכמה וכמה פוסקים שהלכה למשה מסיני היא לעיכובא, זולת מקום שמפורש בגמרא שאין זה לעיכובא.

[ועיין במנחות (יט:) שמבואר שבענין קדשים אמרינן ששנה הכתוב לעכב, ובשדי חמד (כללים מערכת ד אות טז) האריך לדון אם בשאר דינים דאורייתא יש הבדל בין לכתחילה לדיעבד].

ובביאור הלכה (או"ח סי' לג ד"ה הלמ"ס) הביא בשם הרמב"ם ששחרות הרצועות מעכב אף בדיעבד, אולם הביא שישנם מקומות אחרים שההלכה למשה מסיני אינה לעיכובא, אלא למצוה.