תפילה על ה'עינים' של עם ישראל
בגמ': כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא (בבא קמא נב, א).
בסוגיין, כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא, כלומר שכאשר הרועה רוגז על צאנו הרי הוא מנקר את עיני העז המושכת ומנהיגה את העדר אחריה.
ברש"י פירש, כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם מהוגנים. ובויואל משה (מאמר א' סי' קנג) כתב, שמנהיגי ישראל בשעה שמנהיגים את העם על דרך הישרה אין לך מעלה יותר גדולה מזו, אמנם לעומת זה כשיש ח"ו בישראל מנהיגים לא טובים גורמים הם מכשולים היותר גדולים, והאריך הרבה בענין זה, עיי"ש.
בדברי שאול (על סוגיין) כתב, שהעז הולך בראש העדר הרי זה מנהיג, אבל כשהוא עיוור אז מושכין אותו, נמצא שאז הוא נמשך אחר העדר, וכמו כן המנהיג והפרנס צריך להיות הוא המנהל העדה, אבל כשהוא סמיא נמצא העם מנהיגין אותו, וכן לא יתכן.
ובספר ברית הלוי השלם (על סוגיין) כתב, שמכאן מוסר השכל למנהיגים שלא להחניף לרשעים, וכבר המליצו על מאמר הגמ' (סוטה מט:) פני הדור כפני הכלב, היינו כי טבע הכלב שרץ לפני בעליו, ונראה כאילו הוא מנהיג את בעליו, וכשמגיע לפרשת דרכים הוא עומד ומביט על עיניו של בעליו למקום שמרמז, ומיד הוא קופץ בראש ומנהיג את בעליו, ככה פני הדור, 'פני' הם המנהיגים של העם שאינם ראויים, הם ג"כ מסתכלים על הדור למקום שהם רוצים שם מוליכין אותו.
בספר אגרות סופרים (עמ' כד) הובא שהגרע"א תמה על אשר בכל יום ויום אנו מתפללים והאר עינינו בתורתך, ובאמת הוא פלא גדול שהרי כל כך רבים הם עמי הארץ שרגליהם לא דרכה על מפתן בית המדרש, ובקושי יודעים קרוא וכתוב, והאיך הם מבקשים מהקב"ה שיאיר עיניהם בתורתו ויבינו גם רזי תורה.
על כן ביאר כי מלת 'עינינו' מורה על עיני העדה, הם הרבנים הפוסקים והדורשים, המורים ומורי הצדק, מנהיגי צאן קדשים במקל נועם, המדריכים את בני עדתם על מבועי התורה והתעודה, וגם משה רבינו ע"ה משתמש בלשון זו כשהוא מדבר אל חותנו (במדבר י לא) 'והיית לנו לעינים', וכעין זה יש מאמר חז"ל בספרי פרשת עקב 'עיניך אלו הזקנים', וזאת היא תפילת כל איש בישראל כי השי"ת יאיר עיני העדה בתורתו, היינו הרבנים המורים והמלמדים, ויראה להם אור נוגה בתורתו, ואין מכשול עלי דרך בדינם דין למזור, ובשפטם משפטי דת, לבל תבוא ח"ו תקלה על ידם.
