שמיעת נגונים מטייפ בזמן הזה
בגמ': בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו אי מההוא ה"א הני מילי זמרא דמנא אבל דפומא שרי קא משמע לן (גיטין ז, א).
בשולחן ערוך (או"ח סי' תקס ס"ג) כתב המחבר, גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם, ואסור לשומעם מפני החורבן, ואפילו שיר בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. והיינו שלדעת השו"ע אסור לשמוע כלי שיר בכל אופן, ולשיר בפה אסור אם זה במשתה היין.
אולם הרמ"א כתב בשם י"א שדוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה.
באגרות משה (או"ח ח"א סי' קסו) כתב שלשמוע כלי שיר יש לאסור בכל מקום, ואף שיש מתירים שלא בבית המשתה אם אינו רגיל, מ"מ יש להחמיר אף שהוא איסור דרבנן.
עוד כתב שגם לשמוע שירה ע"י מכשיר כמו פטיפון או מכונת טייפ, כלול באיסור זה, כי אין הבדל אם הוא שומע את הכלי שיר מפי הכלי עצמו או ע"י מכשיר, וכך מבואר גם בשבט הלוי (ח"ב סי' נז אות ב, ח"ו סי' סט) שכתב שדבר פשוט שבדורינו שנתרבו כ"כ הכלי שיר, הלב יודע שזה נקרא 'רגיל בהם' כידוע ממנהג המחזיקים כלים אלה, ואיסור גמור הוא, ולמעשה לבושתינו ולצערינו כמעט נשכח הלכה פסוקה הזאת ואין לנו לימוד זכות גמור.
אולם בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' סד) כתב סברא גדולה להתיר, שכיון שבשעת הגזירה לאסור הזמרה מטעם אבלות לא היה עדיין הטייפ לא חל הגזירה על זה, וכמו שמצאנו כיוצא בזה בבית יוסף (סי' יג הו"ד במג"א או"ח סי' שא ס"ק נח ובמחצה"ש שם) שכתב, שכיון שבימיהם לא היה גנאי לא אסרו חכמים אע"פ שבימינו איכא גנאי מ"מ לא נגזור ונחדש גזירה חדשה ונשאר בהיתרו, ואין זה דומה למין כלי זמר שיתחדש אע"פ שלא היה בשעת הגזירה, שודאי אסור משום שהגזירה היתה על כל מיני כלי זמר, והסברא נותנת שאף כל זמן שיתחדשו בכלל, אבל הטייפ שאין רואים כלל המנגן ובא ממרחק רב עפ"י חדשות הטבע מיקרי פנים חדשות ואינו בכלל הגזירה, ואף שהיא רק סברא בעלמא ומי שירצה יכול לדחותה מ"מ סניף יש להיתר.
ומכל מקום כתב השבט הלוי (שם) שאלו השומעים הכלי שיר, שמשמיעים זמר קודש וזמר מצוה לעורר הלבבות מותר, או למי ששומע לפקח עצבונו שי"ל שבגדר מצוה הוא כאשר כבר כתב הגאון מהרש"ג (ח"ב סי' קנה).
במעלת השיר כבר מבואר ברמב"ם בשמונה פרקים (פ"ה) שכתב, מי שהתעורר עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הניגונים ובמיני זמר, כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים הכעורים, כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון, לפיתוחים ולענינים הנאים, עד שיסור ממנה הליאות.
כך מבואר גם בדברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר שני סד-ה) ששיבח את חכמת המוזיקה, וכתב 'אומתנו מכבדת הניגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם, והם בני לוי מתעסקים בניגונים בבית הנכבד בעיתים הנכבדים ושמה היתה מעוררת הנפשות, כאשר יאמר עליה שהיא מעתקת את הנפש ממדה אל הפכה'. ועיין עוד בפניני הלכה סוטה (מח.) על עניין המוזיקא, ובספר שלטי הגבורים (ר' אברהם הרופא בן ר' דוד משער אריה, שנת שע"ב) שהאריך לבאר את עניין עבודת הלויים בכלי שיר, ובמעלת ודרך כל כלי וכלי.
