שוחט שצבע שערות זקנו לשחור האם יש להצריכו בדיקת סכין
בגמ': דאיתמר המקדש את אחותו רב אמר מעות חוזרין ושמואל אמר מעות מתנה וכו' (בבא מציעא טו, ב).
הבית שערים (יו"ד סי' יט) דן במעשה של שוחט שצבע שערותיו הלבנות לצבע שחור, האם אנו חושדים בו ששחיטתו אינה כשירה, ונצריכנו בדיקת סכין לפני כל שחיטה מחשש שמא יעבור אף על איסור נבילה.
תחילה האריך הבית שערים לדון האם יש בצביעת השערות איסור דאורייתא. והעלה, שלדעת הרמב"ם (עבודה זרה פי"ב ה"י) אם צובע את כל שערותיו מלבן לשחור עובר על איסור דאורייתא של 'לא ילבש', ולדעת הכסף משנה שם בדעת הראב"ד אין בזה אלא איסור דרבנן.
ולפי זה נמצא, שלדעת הרמב"ם יש להצריכו בדיקת סכין לפני שישחוט, וכדעתו בהלכות שחיטה (פ"ד הי"ד) שגם מומר לעבירה אחת צריך בדיקת סכין, ואילו לדעת הראב"ד על פי הכסף משנה אינו צריך בדיקת סכין.
אך כתב הבית שערים, שמדברי התוספות בסוגיין (ד"ה ונתן) יש ללמוד היתר לשוחט זה לשחוט אף בלי בדיקת סכין, שהרי כתבו התוספות שבמוכר שדהו בשנת היובל, אף לשיטת שמואל שהמכר לא חל כלל, אין אנו אומרים שהמעות יהיו מתנה כפי שסבר שמואל בסוגיין לגבי מקדש אחותו. וטעם הדבר, מפני שבמוכר בשנת היובל אין שייך לומר אדם יודע שאין המכר חל ונתן לשם מתנה, כיון ששיטת רב היא שהשדה אכן מכורה [אם כי יוצאה מיד]. ומבואר בדבריהם, שכל שיש שיטה אחרת והדבר אינו ברור כצד אחד, לא שייך לומר 'אדם יודע וכו''. אם כן יש ללמוד מדבריהם גם לעניין איסורים, שכל שהאיסור אינו ברור ופשוט, לא שייך להחשיבו כמזיד אם עובר עליו.
לפיכך בנידון זה של שוחט שצבע שערותיו, אין לפסלו אף לשיטת הרמב"ם שסבר שיש בדבר איסור דאורייתא, וטעם הדבר, כיון שלרוב הפוסקים אין בדבר איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן [עיין שואל ומשיב (ח"א סי' רי)]. ומבואר בחו"מ (סי' לד סכ"ד) שאדם אינו נפסל לעדות אלא א"כ עבר על דבר שפשט בישראל שהוא עבירה וכו'. וכן מבואר ביו"ד (סי' קיט ס"ז) שאדם נקרא חשוד רק אם עובר על דבר שברור לכולם שהוא עבירה.
ומבואר במגיד משנה (אישות פ"א) שבאיסור דרבנן אין כל העולם נזהרים בו ואין חשוב להם איסור כל כך, וממילא, אף שבטעות גמור נוהגים כן, אין לומר שפשט איסורו ברוב ישראל, ולא שייך לומר בזה אדם יודע והעובר עליו כעובר עבירה במזיד.
אך סיים הבית שערים, שמכל מקום ראוי להעבירו למעט זמן כיון שהדבר אינו ראוי, וכן עליו לקבל על עצמו דברי חבירות [חומרות יתירות].
