שביתת מלמדים בשביל שיעלו שכרם
בגמ': במה דברים אמורים בדבר שאין אבוד אבל בדבר האבוד שוכר עליהן או מטען (בבא מציעא עו, ב).
בסוגיין מבואר שבדבר האבד אין פועל יכול לחזור בו. בתשובות והנהגות (ח"ב סי' תסא) נשאל, על בית ספר חרדי אחד שטוענים המורים שמקפחים אותם, והמחיה עולה הרבה ומשכורתם דלה, וכבר ביקשו כמה פעמים העלאה במשכורת וענו להם שאין כסף, ולכן שואלים אם מותר להם לשבות, שלדעתם זה יגרום להנהלה להבין דחיפות הענין וידחקו להעלות להם שכרם.
והשיב, הנה שנינו בסוגיין, בדבר האבד אין הפועל יכול לחזור בו, ומבואר ברמ"א (חו"מ סי' שלג ס"ה) שמלמד הוא דבר האבד ואינו יכול לחזור בו. והואיל ולא התנו לשלם כפי עליית יוקר המחיה, רק לטענתם מגיע להם כן, אסור להם לשבות, אלא יוכלו לקרוא את ההנהלה לדין תורה אבל לא לשבות ולבטל ח"ו ילדים מתורה, וזהו בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה.
ובתשובות ר' אהרן קוטלר זצ"ל (ח"ב סי' עא) העלה, שאסור למורים לשבות ואפילו מורה ללימודי חול, כיון שאם שובתים הילדים יתבטלו ויסתובבו ברחובות, ויש בזה קלקול גדול והפסד רוחני שלא יכול לחזור, ולזה אין להם זכות שביתה.
ובשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א וח"ב סי' נט) כתב, ובדבר מלמדים אם רשאים שלא ללמד בעצמן וגם לא להניח לאחרים ללמד כשאין משלמין להם בזמן, או ששכרן מועט ורוצים שיוסיפו להם כפי הצריך להם, הנה כבר אמרתי שמכיון שהתשלומין להם הוא רק דמי בטלה, פירושו שמשלמים להם כדי שישבו בטל ממלאכה, ומכיון שהן בטלין מחוייבין ממילא ללמד מדין התורה בחנם, וא"כ אין שייך שלא ילמדו שהרי עכ"פ עתה הם בטלין ממלאכה ומחוייבין ללמד עם התלמידים, ורק שכיון שממה שמשלמין להם אין להם כדי צרכם, רשאין לילך לבקש מה להרויח במקום אחר וממילא יתבטלו ואינם מחויבים לממד בעצמם, אבל א"כ אין יכולים למנוע לאחרים הרוצים ללמד עמהם.
אמנם כתב, שאף על פי שבעיקר דין השביתה של הפועלים אפשר למצוא להם סמוכים בש"ס ובפוסקים, אולם שביתת מורים מתלמוד תורה הוא חטא גדול, שהרי אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, לכן אסור למורים מצד הדין לשבות כדי להעלות שכרם, שהרי אסור לאדם לחטוא בשביל להרויח ממון ולהיטיב את מצב פרנסתו, ורק אם באמת אין לו למורה כדי מחייתו וקשה עליו ללמד את התלמידים ביישוב הדעת, שתורתו של דואג מן השפה ולחוץ, ויש אומדנא ברורה שאם ישבות יום או יומיים יוסיפו לו על שכרו, אולי יש מקום להתיר לו לשבות, משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', שעל ידי כך יועיל שיוכל ללמדם אחר כך כהוגן מבלי לדאוג על מקור נוסף לפרנסה, ומכל מקום גם בזה צריך יישוב הדעת גדול לאמוד הענין היטב ולשקול בפלס כל הפרטים הנוגעים לזה, וצריך להתרחק מזה עד כמה שאפשר.
