שאילת שלום תלמיד לרבו
בגמ': כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי (בבא קמא עג, ב).
בספר חסידים (סי' צו) כתב: אל יתן שלום לרבו כדרך שנותנים חברים זה לזה, ולא יחזיר שלום כדרך שמחזירים שלום, אלא שוחה לפניו ביראה וכבוד, ואומר שלום עליך רבי ומורי.
דין זה מבואר בברכות (כז:) כמבואר ברש"י ותוספות (ברכות כז:), אולם הרא"ש כתב שבירושלמי משמע שאין תלמיד נותן שלום לרבו כלל, אך דעת הבבלי אינה כן שהרי אמרו ששיעור תוך כדי דיבור הוא כדרך שאלת תלמיד לרב, הרי שהתלמיד שואל בכבוד רבו.
אך החיד"א (ברית עולם שם) העיר על ראיית הרא"ש מסוגיין, שהרי גם בירושלמי מובא הדין של שיעור תוך כדי דיבור שהוא כדי שאילת תלמיד לרב, הרי שאין מכך ראיה שהתלמיד שואל בשלום רבו.
בשו"ע (יו"ד סי' רמב סט"ז) לא יתן שלום לרבו כדרך שנותן שלום לשאר העם, אלא שוחה לפניו ואומר לו ביראה ובכבוד שלום עליך רבי. ברעק"א (שם) כתב עפ"י סוגיין שיאמר לו שלום עליך רבי ומורי.
אמנם ברמ"א (שם) הביא בשם י"א, שאין לתלמיד לשאול בשלום רבו כלל. ובברכי יוסף (שם) כתב, שדוקא כשאין רבו רואה אותו, אז אינו צריך להמציא את עצמו לשאול בשלומו, אבל אם הוא עובר לפני רבו ורבו רואהו ואינו שואל בשלומו, הרי זו דרך בורות.
עוד נפסק (שו"ע שם, ט"ז סק"ה) ואם רבו נתן לו שלום, משיב לו שלום עליך רבי ומורי, מפני שכל שמשיב שלום דרכו להוסיף קצת. ומדין זה כתב בשו"ת באר שבע (סי' נט) שמשמע שלא אמרו שהתלמיד צריך לכפול שלום אלא רק להוסיף קצת, והקשה על פסק השו"ע (יו"ד סי' קמח ס"י) שמשמע שאדם שהקדימו לו שלום, עליו לכפול ב'שלום'.
