רעל לזבובים בשבת
בגמ': אבל אכלה פטור, מאי טעמא הוה לה שלא תאכל (בבא קמא מז, ב).
בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' מה) כתב, שמעתי מפי גדול אחד שמותר להעמיד סם המוות לזבובים בשבת, וראייתו ממה שפסק בשו"ע חו"מ (סי' שצג ס"ב) שבהוזקה בהמת חבירו באכילת פירותיו, פטור משום שהיה לה שלא תאכל, א"כ ה"ה כאן שאינו חייב משום נטילת נשמה, משום שלא היה לזבובים לאכול.
אמנם השבות יעקב כתב לחלוק על פסק זה, וכתב, בודאי דברים אלו שדימה גדול אחד בכח המדמה נשתקע ולא נאמר, שאין לדמות איסור לדיני ממון, שמה ענין איסורא להיזק ממון, שבהיזק ממון גרמא בניזקין פטור, משא"כ באיסור שבת החמורה, שאסור לגרום איסור נטילת נשמה. ומ"מ דן שם מכמה וכמה צדדים להתיר רק במקום צער.
בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' קלה) גם פסק לאיסור ליתן סם המוות לפני זבובים, וביאר שאין לדמות נידון זה למבואר בסוגיין מפני שזה אינו רק פטור בדיעבד, אבל לכתחילה אסור לעשות כן.
ועוד שאין לדמות איסורא לממונא, שבסוגיין הנידון הוא ממון ופטור מצד גרמא, ובשבת אפילו דבור אסור, ואין פטור של גרמא.
ובבן איש חי (שנה ב פרשת וארא אות ו) כתב ג"כ לאסור להניח סם המוות לפני זבובים בשבת, ועי' בזה בכף החיים (סי' שטז ס"ק לא).
