ראיית פני הרב בעת השיעור
בגמ': אמר להו דלו לי עיני ואחזייה (בבא קמא קיז, א).
כתב הרדב"ז בתשובותיו (ח"ג סי' תעב) עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוין אל רבו ונותן אליו את ליבו, תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו, ויהיה לו נפש יתירה וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם, וזהו שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך". וזהו "והתיצבו שם עימך ואצלתי מן הרוח", וכן אמר רבינו הקדוש שאם היה רואה פני הרב היה מגיע למדרגה העליונה, וכ"ש אם הרב מתכוין וקרא זה אל זה להשפיע וזה לקבל.
וראה גם בס' חסד לאברהם אזולאי (מעין שני נהר לג) שכתב: וכאשר יצייר האדם בדעתו צורה הקדושה ההיא ישלים שכלו, וזה שאמר ר' אבא בפר' משפטים שהיתה צורת ר' שמעון מצויירת לפניו והיה משיג עי"ז השגה גדולה, וז"ס "והיו עיניך רואות את מוריך" וכו', ולא זו בלבד אלא שגם היות צורת אדם נכבד מצויירת בשכלו הוא ישיג מעלה גדולה ונפלאה, וז"ס שאמרו רבותינו ז"ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. ע"ש מה שהאריך בזה.
והנה כתב המהרש"א (ח"א ד"ה א"ל) על דברי הגמרא, א"ל דלו לי עיני ואחזיה דלו לו כו'. אין לפרש דלכך אמר לדלות עיניו שרצה לענשו בראיה על שהקשה לו כ"כ וכדאמרינן כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או עוני או מיתה דהא משמע דלא ענשו אלא משום דהוה סבר דמחייך ביה כשראה אותו ואפשר לומר דהאדם מבין יותר מחבירו ומרבו כשרואה אותו בפנים כדכתיב וראית את מוריך גו'.
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' קנד) נשאל בדבר ילדים שיש להם קשיים בסדר הלימוד, אם יש איזה התנגדות או פקפוק להנהיג דרך לימוד באפן שמזמינים מכונה עם טעיפס עם הסדר הלימוד הצריך להם והמלמד בא להכיתה ומפעיל את הטייפ והילדים מאזינים ומקשיבים לקולו ולומדים עצמם מזה וגם מראים להם צורות אחרות שונות ועי"ז לומדים ע"י ראות
בתשובתו הביא דברי הגמ' בעירובין (יג:) אמר רבי הא דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר"מ מאחוריה ואילו חזותיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך ופירש"י כשלמדתי תורה ישבתי בשורה שלאחריו, ועי' ר"ח שהייתי קטן ולא הגעתי לישב בשורה שלפניו וכו' ואילו הייתי זוכה לישב לפניו הוינא עדיף טפי. וכתב המהרש"א (ח"א עירובין שם) שהסברת פנים הוה מחדדו טפי דיש להבין בקריצות עינים וברמיזות שפתים והיינו רואות את מוריך שמראה לו פנים טפי.
לפי זה כתב למדנו דללמוד תורה הוא ענין דוקא לראות את פני הרב הלומד ולישב לפניו ולא לאחוריו אפילו כי הוא שומע מה שהוא אומר אבל ההסתכלות ברבו בשעת לימודו ממשיך עליו אור רבו וגם מבין בקריצות עינים וברמיזות שפתים שמראה לו פנים כדעת המהרש"א ז"ל וזה א"א רק ע"י ראיית הרב שלמדו ושילמדנו. ופשוט דהשומע מן הדומם מדבר אין בו שני דברים הללו ואינו אלא ככל פלאטא שדובר וכיוצא בזה שאין בזה לא טעם ולא ריח וכ"ש שאין בזה הטעם של והיו עיניך רואות את מוריך. ועיי"ש שהאריך עוד בזה הרבה שאין לשנות ולנהוג כן.
