קריאה על שם אדם כהכרת הטוב
בגמ': ואסיקו להו רבי אלעזר על שמיה (בבא מציעא פד, ב).
בסוגיין מסופר על רבי אלעזר ב"ר שמעון, שהתיר שישים מיני דם וקראו לבנים על שמו אלעזר. הגאון רבי דוד זכות כתב בספרו זכר דוד (מאמר א פרק פג דף רכט טור א), אם חסיד אחד התפלל על זיווגם, כשנולדו לו בנים של קיימא טוב להזכיר שמו לטובה לקרות הנער כשמו, כמו שעשו ישראל עם אהרן.
כיוצא בזה מסופר באבות דרבי נתן (סוף פרק טו) שאותו גר שגייר הלל הזקן כפי המובא במסכת שבת (לא.), נולדו לו שני בנים, לאחד קרא הלל ולשני גמליאל. וכן בשבת (קלד.) אמר רבי נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים, ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת, שלישי הביאתו לפני, ראיתיו שהוא אדום אמרתי לה המתיני לו עד שיבלע בו דמו, המתינה לו עד שנבלע בו דמו ומלה אותו וחיה, והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי, שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת, שלישי הביאתו לפני, ראיתיו שהוא ירוק, הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית, אמרתי לה המתיני לו עד שיפול בו דמו, והמתינה לו ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו נתן הבבלי על שמי.
ובמסכת ראש השנה (יח.) מסופר על משפחה אחת בירושלים שהיו מתיה מתים בני י"ח שנים, ויעץ להם רבי יוחנן בן זכאי שיעסקו בתורה, ועסקו בתורה וחיו, והיו קוראין אותם משפחת רבי יוחנן.
