קנין חצר במשלוח מנות
בגמ': יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחוהו לא יהא שכחה וכו' (בבא מציעא יא, א).
יש מהראשונים שכתבו שחצר שאינה משתמרת אינה קונה אלא באמירה מפורשת תקנה לי שדי, ולפי זה ביארו מה שאמרו בסוגיין יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחוהו לא יהא שכחה, כי אין די בכך שהוא זכור והרי אינה שכוחה אף בלא אמירתו, אלא רק כשאומר שחפץ בו קנאו, ואף כי אין כאן קנין גמור מן ההפקר. אולם יש מהראשונים שכתבו שלשון זו אינה בדווקא.
מסופר על הרב מבריסק זצ"ל כשהביאו לו משלוח מנות בפורים היה ממתין עד שיונח על השלחן ואז היה אומר תקנה לי חצרי (הובא ב'זכור לדוד' עמ' שסו), ויש שביארו שחשש שמא נחשב הבית כחצר שאינה משתמרת לו משום שאר בני הבית שיכולים ליטול, ולכן הקפיד על אמירה הנ"ל כשיטת הראשונים שרק באמירה קנה. וע"ע בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת פורים סי' יד) על משלוח מנות לישן.
