קידוש על גביע שנשבר רגלו
בגמ': כלים בני מיתה נינהו אמרי שבירתן זו היא מיתתן (בבא קמא סא, א).
במסכת ברכות (נא.) אמרו שכוס של ברכה צריך להיות 'חי'. בביאור הלכה זו כתבו הראשנים (תוס' עירובין כט: ד"ה כדי, ספר הישר לר"ת חידושים, סימן תכח, ובשו"ת הריב"ש סי' קלד) עפ"י המבואר בסוגיין שכלים שבירתם זו היא מיתתם, נמצא שכלי שבור הוא כלי 'מת', וכלי שלם הוא כלי 'חי'. נמצא שכוונת הגמ' חי הוא שכוס של ברכה צריך להיות שלם.
וכך נפסק בשו"ע (או"ח סי' קפג ס"ג), כוס של ברכה צריך לחזור אחר כוס שלם. ובט"ז (סק"א) הביא את הביאור הנ"ל, שכוס שלם זהו מה שאמרו 'חי', מפני שחיות הכלי הוא כל זמן שאינו נשבר.
במשנה ברורה (סק"י) דייק מלשון השו"ע צריך לחזור, שהוא רק לכתחילה ואין עיכוב בדבר.
והנה במגן אברהם (סק"ה) כתב, שאפילו אם נשבר הבסיס שלמטה פסול הכוס, אא"כ בשעת הדחק. ובמשנה ברורה (ס"ק יא) כתב, שלא יהיה גוף הכוס שבור ולא פגום בשפתו אפילו חסרון מועט, ובנסדק יש להקפיד לכתחילה אפילו בלא חסרון כלל. וכן אם גוף הכוס שלם רק בסיסו נשבר, ג"כ יש להקפיד ואפילו יכול לעמוד על בסיסו, אם לא שאין לו אחר יש להקל בכל זה.
