קטן ששכח להתפלל או שכח יעלה ויבוא
בגמ': שבועת היסת דר"נ תקנתא היא, ותקנתא לתקנתא לא עבדינן (בבא מציעא ה, א).
בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' קסט) כתב להסתפק אם חכמים חייבו לחנך קטן רק בקיום עיקר המצוה, או חייבוהו גם בתשלומים, כגון קטן שנרדם בערב ולא התפלל ערבית, אם צריכים לחנכו להתפלל מחר בבוקר שתים, אחד לשחרית ואחד לתשלומין של ערבית.
וכן קטן שלא התפלל בליל שבת ולא שמע קידוש, אם יש לחנכו לומר בבוקר את הקידוש של לילה.
בתשובתו כתב להוכיח מדברי התוס' (חגיגה ב. ד"ה איזהו) שחכמים תיקנו מצות חינוך גם לתשלומי מצוה, אך כתב לפקפק בראיה זו, ולמעשה נקט שאין חובת חינוך לקטן להשלים תפילה שהחסיר, ויסוד דבריו ממה שאמרו בסוגיין, שבועת היסת דר"נ תקנתא היא, ותקנתא לתקנתא לא עבדינן. ואם כך גם בנידון זה יש לומר שחינוך לקטנים תקנה היא, אבל תשלומין לא שמענו שיהא חייב, משום שאין עושים תקנה לתקנה.
כיוצא בזה כתב גם בספרו אהלך באמיתך (פ"מ סי"ד) בנידון קטן שהגיע לחינוך ויוצא לדרך קודם פורים, ולא יהיה באפשרותו לשמוע מקרא מגילה בי"ד או בט"ו, שאין מוטל על אביו לחנכו לשמוע מקרא מגילה בי"ג בי"ב או בי"א [כמבואר בשו"ע שכן יש לאדם גדול לעשות אם אינו יכול לשמוע מקרא מגילה בפורים עצמו] מפני שתקנתא לתקנתא לא עבדינן.
ובשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ה סי' כא) כתב לגבי קטן שהגיע לחינוך ולא שמע הבדלה במוצאי שבת קודש, שאין חיוב מדין חינוך לחנכו שיבדיל ביום ראשון.
אולם בשו"ת להורות נתן (חי"א סי' טז) כתב, שיש לחנך את הקטן הן כאשר שכח להתפלל שיש לחנכו לתפילת תשלומים, והן לגבי קטן שלא הבדיל במוצש"ק שיש לו להבדיל ביום ראשון כגדול. וכן נקט בחוט השני (שבת ח"ד פצ"ה עמ' שג) שיש לחנך קטן גם בתשלומים בתפילה או ברכת המזון, אם שכח הזכרה כגון יעלה ויבוא או רצה שיש לחזור אם שכחה, וכן אם לא היה לקטן יין להבדלה במוצ"ש יש לחנכו להבדיל ביום ראשון.
