קבלת צדקה מאשה
בגמ': תנו רבנן לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות וכו' (בבא קמא קיט, א).
ברמב"ם (מתנות עניים פ"ז הי"ב) ובשו"ע (יו"ד סי' רמח ס"ד) פסקו גבאי צדקה, אין מקבלין מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות, אלא דבר מועט, אבל לא דבר גדול שחזקתו גזול או גנוב משל אחרים.
ובשו"ע (שם) הוסיף וכתב, כמה הוא דבר מועט, הכל לפי עושר הבעלים ועניותם. והני מילי בסתמא, אבל אם הבעל מוחה, אפילו כל שהוא אסור לקבל מהם.
לפי זה כתב בתשובות והנהגות (ח"א סי' תקסד) שאשה שבעלה קמצן ונתנה דבר מועט לצדקה אך ביקשה מהגבאי שלא יספר זאת לבעלה, שאסור לגבאי ליטול ממנה, כיון שמוכח מדבריה שבעלה מקפיד על כך. אמנם בסתמא מותר לקחת דבר קטן, ואם היא עובדת יש להתיר גם כשנותנת דבר גדול יותר. ובמהרש"ם (ח"א סי' מה) הביא ע"פ המהרי"ק (שרש נז) שאם כותבים בהתנאים וישלטו בנכסיהון שוה בשוה, יש רשות להנשים ליתן צדקה, וכדעת השואל בטוטו"ד (מה"ג סי' קפא). וע"ע בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' קמ) על קיבוץ מעות בכינוס של נשים.
והנה בפ"ת (יו"ד סי' רמח סק"ג) כתב בשם הנו"ב (מהדו"ק יו"ד סי' עב) שכתב שאם אמרה שנתנה בשליחות בעלה וברשות נאמנת, וכ"כ בתשובת בשמים ראש (סי' קסו). עוד הביא הפ"ת (שם) בשם הנו"ב (מהדו"ת יו"ד סי' קנח) שנשאל אשה שיודעת שבעלה מקמץ בנתינת צדקה ואינו נותן לפי ערכו והיא נו"נ תוך הבית ומחלקת צדקה לפי העושר ויודעת שבעלה מקפיד אם מותר לקבל ממנה, והשיב שגזל גמור הוא וחלילה לקבל ממנה ואף שב"ד כופין הצדקה מ"מ מי שם האשה לשופטת ואשה פסולה לדון וגם לבי"ד אין רשות ליקח ממנה בלי ידיעתו גם להתיר לה בימי עיבורה ליתן חלקה לעניים להתפלל עבורה ולעשות לה פדיון ג"כ אינו נכון שאין זה בכלל רפואה, רק אם היו כל בני משפחתה נוהגים כך אפשר לומר שמחוייב גם הבעל לעשות לה כן וכופין אותו על כך אבל לא שהיא תעשה זאת בלי ידיעתו בגניבה. אולם בב"ש (אבהע"ז סי' צא ס"ק יג) הביא בשם הר"ם מינץ (סי' ז) שאשה הנושאת ונותנת בבית, אם נדרה צדקה צריך הבעל לשלם בעבורה, אף על גב דיכול למחות לה להבא, מ"מ צריך לשלם מה שנדרה כבר, ובפ"ת (שם) כתב, כנראה שהנו"ב הנ"ל לא שם לבו לדברי הב"ש אלו, וברמ"א (חו"מ סי' סב) כתב שסתם אשה נו"נ תוך הבית. וביד אברהם (יו"ד שם) הביא בשם היש"ש שהיום מותר לקבל מאשה נתינה מרובה כיון שנשים שלנו נו"נ ועוסקות גם בנכסיו, אך במהרש"ם (ח"א סי' לב, מה) כתב שדברי הר"ם מינץ אמורים רק בנדר קודם נשואין ואח"כ נשאת, שכבר חל הנדר מקודם, אבל מה שנדרה לאחר נשואין שלא מדעת בעלה, אף בנו"נ אין הבעל חייב לשלם, וכל זה דוקא כשמיחה הבעל לאלתר, אבל בשתק ולא מיחה לאלתר מעשיה קיימים.
