צדקה לעני שאינו רוצה לעבוד
בגמ': יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו (בבא מציעא לא, ב).
בשו"ע (יו"ד סי' רנג ס"י) נפסק עפ"י סוגיין, שעשיר המרעיב עצמו, ועינו צרה בממונו שלו שלא יאכל ממנו, אין משגיחין בו ואין נותנין לו צדקה.
וכך כתב בספר חסידים (סי' אלף כו) אל ירחם אדם על אכזרים, ואל ירחם על מי שאינו מרחם על עצמו, כגון מפזר מעות שלא לצורך ואינו נשמע כשיועצים אותו אל תוציא המעות בהבלים.
ביפה ללב (ח"ג יו"ד סי' רנ"ג ס"ק כד) ביאר, שהיינו שאין לרחם עליו עצמו, אבל ודאי שיש לרחם על בניו וליתן להם מהצדקה.
הפוסקים דנו אודות אדם עני שאין לו מה לאכול, אך אינו רוצה ללכת לעבוד האם יש חיוב לפרנסו מהצדקה, או שמא דינו כעשיר שמרעיב עצמו שאין צריך לתת לו צדקה. [כמובן שנידון זה אינו שייך לאדם שאינו עובד מחמת שעוסק בתורה שודאי מותר לו להתפרנס מהצדקה].
בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד סי' קסו) כתב, שמי שיש יכולת בידו להתפרנס מצד אחר ולא מהצדקה אלא שאינו רוצה, אסור לו לקחת צדקה. וכך כתב בספר חסידים (סי' אלף לה) אם תראה איש שיכול ללמוד והוא מבין, וסופר שיכול לכתוב ואינם רוצים ללמוד ולכתוב, אם תתן להם צדקה קורא אני עליהם (ישעיה ה ז) 'לצדקה והנה צעקה', שנאמר (שם כז יא) 'כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו'.
ובאמת ליעקב (יו"ד סי' רנג הערה קמא) כתב על אחד שיש בכוחו לעבוד ולהתפרנס אך הוא מסרב לעשות כן והוא נתמך ע"י אחרים, שמותר ואף צריך להפסיק לתומכו, כדי להכריחו לעבוד, אלא שיש להתחשב באפשרות שיתכן שהוא חולה וזה חלק ממחלתו שאינו יכול או אינו רוצה לעבוד, וצריך לבדוק כל מקרה לגופו.
ובספר באורח צדקה (פ"ה הערה כו) כתב בשם בעל הקובץ תשובות, שאמנם אין חייבים ליתן לעני שאינו רוצה להתפרנס, אך אם יש לו אשה וילדים צריך לתת לו עבורם שהם לא חטאו.
עוד הביא שם (עמ' שפג) במכתב מבעל הדרך אמונה שכתב, החפץ חיים היה אומר שכאשר נגזר על האדם עניות הקב"ה נותן בו עצלות שלא יכול לעבוד. וכן הוא במדרש רבה (בהר לד ד) אמר העשיר לאותו עני לית את אזיל לעי ונגיס [מדוע אינך עובד בשביל שיהיה לך לאכול], חמי שקין חמי כרעין חמי כרסון חמי קפרן [ראו שוקיו, רגליו כריסו ובשרו כמה בריא הוא ומדוע אינו עובד]. אמר לו הקב"ה לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא גם במה שנתתי לו אתה מכניס לו עין רעה. עיי"ש.
