צדקה לאדם שאינו משתדל לפרנסתו
בגמ': כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים (כתובות סח, א).
ברמב"ם (מתנות עניים פ"ז ה"ט) ובשו"ע (שם ס"י) נפסק שעשיר המרעיב עצמו, ועינו צרה בממונו שלא לאכול ממנו, אין משגיחים בו.
וכתב בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד סי' קסו), פשיטא שאין חלוק בין מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס למי שאין לו מעות בעין ויכול להתפרנס ממקום אחר ממלאכה או אומנות או סחורה, שאם יעלה בדעת שכל מי שאין לו מאתים זוז בעין ויכול להרויח מזונותיו במלאכה או בענין אחר כנז' יתפרנס מן הצדקה אין ספק שהיה זה מן הנמנע, שרבו מאד האנשים שאין להם מעות בעין והם בעלי מלאכה או ד"א, שיתפרנסו מן העשירים, ולא היה הקומץ משביע את הארי.
ויש לנו לבחון מקום וזמן ודרך העולם, וידוע שבזמן הזה יש אנשים בעלי מלאכה או דבר אחר ומתפרנסים בדוחק ואין מטילים עצמם על הצבור ולא על קרוביהם, וכל הנהו עובדי דפרק מציאת האשה דהלל שלקח לעני בן טובים סוס לרכוב עליו כו' ואנשי גליל שלקחו לעני ליטרא בשר כו', היינו שהיו מלומדים בכך ואילו היו חסרים היה אפשר שלא היו מסתפקים, וכההוא עובדא דאמרינן התם ההוא גברא דאתא לקמיה דרב נחמיא שהיה דרכו לגלגל בבשר וגלגל עמו רבי נחמיא בעדשים ומת, ועכ"ז מסיק התם דלא איבעי לפנוקי נפשיה כולי האי וכן פרש"י ז"ל על ההוא קרא דמייתי בגמ' ואתה נותן להם את אכלם בעתו הכל לפי מה שהוא כל א' לפי למודו, הרי ודאי דלא מיירי אלא במי שהורגל ואין לו יכולת עתה בשום צד למצוא הרגלו ולימודו ואפשר שיסתכן, על זה אמרה תורה אשר יחסר לו, לא על מי שאבותיו ואחיו וארץ מולדתו רגילים להתפרנס מטרחם ועמלם ויגיע כפיהם והוא רוצה להתנהג מעונג בלתי עמל דאין זה נקרא יחסר לו כי הוא מחסר את עצמו ושאיש כזה אין על הצבור מוטל לפרנסו ולא על קרוביו הוי כמי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו שאין נזקקין לו.
עפי"ז כתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה סי' קעז) שעני שאין תורתו אומנותו ויכול לעבוד למחייתו אסור לו לקחת צדקה, אלא א"כ אינו מוצא עבודה, ומחמת הספק וכו' צריך ליתן לו. ומ"מ בספר בארח צדקה (פ"ה הערה כו) הביא בשם הקובץ תשובות שאם יש לו אשה וילדים צריך ליתן עבורם שהרי הם לא חטאו.
והנה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' לז) כתב שהטור והרמ"א לא הזכירו את ענין יששכר וזבולון בהלכות צדקה, אלא בהלכות ת"ת (יו"ד סי' רמו ס"א) מפני שדין זה הוא אף כשאין בהסכם יששכר וזבולון מצוות צדקה, והיינו שענין זה הוא גם במי שיש לו נכסים ויכול לעסוק בהן וירוויח כמו שאר אינשי. ומצד מצוות צדקה מסתבר שליכא באיש כזה אפילו אם אירע שמחמת חשקו בלימוד התורה אינו רוצה להתעסק בנכסיו אלא ללמוד תורה ולהתפרנס מצדקה, אין מחוייבין ליתן לו, אלא יש לו רשות למכור תחילה מה שיש לו ולהתפרנס מזה, ואחר שיכלו מעות ההם יהיה רשאי אז ליקח צדקה דהרי אז הוא ממש עני. ואף כשהוא עצמו גרם לזה שלא בשביל לימוד תורה, והוא פושע, חייבין לפרנסו מצדקה. וודאי רשאי מי שנפשו חשקה בתורה למכור את נכסיו ולאכול דמיהן, אף שיצטרך ליקח צדקה כישכלו המעות.
