צדקה בלילה
בגמ': מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא יום אחד אמר איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא וכו' (כתובות סז, ב).
בירושלמי (שקלים פ"ה ה"ד) מבואר שרבי חיננא בר פפא היה מחלק צדקה בלילה ומוליכה אצל העניים שלא לביישם, פעם אחת פגע בו שר של רוחות ואמר לו, לא כן לימדתנו רבינו 'לא תשיג גבול ריעך', ולילה גבול של רוחות לילך, ואין לבני אדם לצאת אז, אמר לו רבי חיננא שהלא כתיב מתן בסתר יכפה אף.
והנה כתב הברכי יוסף (יו"ד סי' רמז סק"ב), רבינו האר"י זצ"ל היה נותן צדקה לגבאי בתפלת שחרית ובתפלת מנחה ולא בתפלת ערבית וכ' הרה"ח מהרר"י צמח דגם בלילה הצדקה מועלת אך אין התיקונים והכוונות שוות. וע"ע בברכ"י (או"ח סי' רלה סק"א), ובעבודת הקודש (קשר גודל סי' כד אות יד).
ובשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' לב) כתב שיש להוכיח מסוגיין לנידון זה, שהרי בעובדא דמר עוקבא אמרו, ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא אתיא דביתהו בהדיה, כיון דחזיוה דקא מצלי ליה לדשא וכו' ע"כ ע"ש. מבואר דלפי שחשכה לו למר עוקבא לא רצה לצאת יחידי כדאמרינן (חולין צא.) שת"ח שלא יצא יחידי בלילה, וכן מבואר במאירי שם (ד"ה הצדקה) שכתב, שפעם אחת העריב בבית המדרש יותר מדאי ולא רצה לילך ביחידי והוליך אשתו עמו. הרי שמר עוקבא הלך ליתן צדקה בלילה. ומ"מ כתב שם שיתכן היות ומר עוקבא היה רגיל ליתן בכל יום ארבע זוז, והעני סמך עליו, על כן נתן בלילה. אך באופן שאינו רגיל ליתן לעני כל יום ואין העני סומך דעתו על כך אין להוכיח שאפשר ליתן צדקה בלילה.
ועיין ביעב"ץ בסדורו בית יעקב (בית ה' בלילות לפני תפלת והוא רחום אות ב) שהביא מספר נגיד ומצוה, שנודע שערבית הוא זמן הדין גמור ולכן אינו זמן ליתן צדקה, והיינו שאין השעה גורמת לדקדק על הקדמת נתינת צדקה לתפלה כמו בב' תפלות הקודמות, אבל חלילה למנוע הצדקה ממי שצריך לה שמצותה בכל עת ועונה לכל מדוכא ומעונה, אלא שטוב יותר לחלקה ביום. עכ"ל. ולפי"ז יש לומר שעני הסומך דעתו עליו, ואם לא יתן לא יהיה לו מה לאכול, בודאי ראוי לתת לו גם בלילה. אבל בלא"ה אין ליתן צדקה בלילה, ולכן לא היה האר"י ז"ל נותן צדקה בערבית.
ובשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' מג) כתב עפ"י ירושלמי שאין לעשות צדקה בלילה, זולת אם נותן מתן בסתר. ולפי"ז מיושב בסוגיין שמר עוקבא היה נותן בסתר, וכמו שביאר המאירי שאף שהוליך אשתו עמו לא עשה כן אלא מפני שלא רצה לילך יחידי, וחשבה כגופו ולא הופקעה בסיבתה העלמת המתן.
ובמנהגי הח"ס (פ"א אות ז) כתב, שהחת"ס היה נותן מתן בסתר קודם כל תפילה ותפילה, ואף קודם תפילת ערבית.
ומ"מ כתב הבצל החכמה שערבית אינו זמן דוקא ליתן צדקה אבל להפריש צדקה בערב וליתנה לעני ביום שפיר דמי.
והביא שבס' דרכי חיים ושלום (אות שיט) כתב, בלילה לא נתן צדקה קודם חצות, וזה דוקא במצוה שאינה עוברת שאין נפק"מ אם יתנו בבוקר אך אם הוא מצוה עוברת אסור לפטור את העני רק טוב לנהוג בזה כמו שנהג הדברי חיים אשר היו עניים בני ביתו, וכשהיה מצטרך ליתן בלילה שלא היה יכול להמתין עד הבוקר היה אומר לו אז קח לך על הכנסת כלה או לדורון דרשה או על הוצאות הדרך וכיוצא כפי הענין, כדי שלא יהיה סתם צדקה רק בדרך מתנה, ואז אין חשש בלילה ג"כ והמצוה מקויים ממילא.
וסיים שם, העולה להלכה, לדעת האר"י הק' אין זמן צדקה בלילה. אך אם נותן צדקה לעני מיוחד כל יום, ואם באיזה יום לא הספיק לתת לו עד שהחשיך - חייב ליתן לו אף שהוא כבר לילה. כמו"כ בלילה חלילה למנוע צדקה ממי שצריך לה, ואז טוב לומר לעני, קח לך את זה על הכנסת כלה הוצאות הדרך כפי ענין הצדקה שהעני צריך לו. מתן בסתר מותר ליתן גם בלילה. להפריש צדקה בלילה וליתנה לעני ביום נראה דשפיר דמי. וע"ע בדברי תורה (ח"א סי' קיז) בשו"ת אפרקסתא דעניא (יו"ד סי' קפא), תשובות והנהגות (ח"א סי' תקסו), ובפניני הלכה (שקלים טו.).
