פת שחרית
בגמ': דבר אחר מחלה ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן (בבא מציעא קו, ב).
בשו"ע (או"ח סי' קנה ס"ב) כתב המחבר, קודם שילך לבית המדרש יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו, וטוב שירגיל בו.
בספר דעת קדושים (בוטאשטש, ח"ב, תולדותיו עמוד פח) כתב, שהגאון מבוטשאטש היה זהיר מאד בפת שחרית כשהיה גומר את התפילה, ואפילו בחורף כשכבר היה קרוב לזמן תפילת מנחה היה קורא לשמשו ומבקשו שיביא לו פת שחרית, והמשמש היה מביא לו קפה שלא היה חם ביותר כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה, ומעט פת בכיסנין.
בפרי מגדים (משב"ז שם) כתב שצריך לאכול דוקא פת העשויה מה' מיני דגן בשיעור כביצה, או מפת הבאה בכיסנין שמברכים עליה מזונות, אבל תבשיל מה' מיני דגן לא מיקרי פת שחרית.
הדעת קדושים (בוטשאטש) כתב לחקור אם יוצא אדם ידי חובת פת שחרית באמירת תהלים, וזאת עפ"י הכתוב (תהילים סג ו) 'כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ושפתי רננות יהלל פי', והיינו שע"י שפתי רננות שיהלל פי, תשבע הנפש כמו חלב ודשן, ותורה בכלל רננות היא שנאמר (איכה ב יט) 'קומי רוני בלילה', ובמסכת ברכות (יד.) אמרו, כל המשביע עצמו בדברי תורה.
ובהנהגות צדיקים (הנהגות מרבי יעקב יחזקיהו אות ד) כתב, שמעתי משמו של מרן הגה"ק מבעלזא זי"ע בשם הרה"ק ר"א מסטרעליסק זי"ע, תלמוד בגי' פת, שלימוד תלמוד מסוגל לפרנסה כמבואר במסכת ע"ז (יט:) שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו. ובשם הרה"ק ר"צ מזידישטוב זי"ע כתב, שמה שמובא בסוגיין, פת שחרית מבטל פ"ג חלאים, היינו תלמוד שבגמטריא פ"ת.
ובספר ויחי יוסף (פאפא, ח"ב עמוד קנז) כתב, במיוחד זרז את בני הישיבה שישכימו ללמוד כל יום באשמורת הבוקר לפני התפילה, ובענין זה הזכיר פעם דבריו של הרה"ק מהרצ"ה מזידיטשויב זי"ע, שפירש במאמרם ז"ל שפת שחרית מבטל פ"ג חלאים התלויים במרה, שהכוונה שילמדו תורה קודם התפילה, כי פת בגימטריא תלמוד, והיא ג"כ סגולה לבטל מעצמו חלאים רעים.
בעניין זה יש לציין לדברי המגן אברהם (סי' תמד סק"ב) שכתב שרבי שמעון בר יוחאי היה יוצא ידי חובת סעודה שלישית בשבת בתלמוד תורה, ובכף החיים (שם ס"ק יא) כתב שזה רק לבני מעלה כרשב"י אבל לא לפשוטים.
