פשיטת רגל (באנקראט) בהלכה
במשנה: העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה הימנו וחכמים אומרים איבד את זכותו עשאה סימן לאחר איבד את זכותו (כתובות קט, א).
בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' קכד) נשאל מראובן סוחר נייר בסיטונאות, שאחד מלקוחותיו פשט את הרגל לנושיו. שוב הסכימו הנושים העיקריים לפשר אתו, שישלם אחוזים מסויימים מחובו. בכן הוכרחו לפי החוק להסכים לכך גם הנושים הקטנים וביניהם גם ראובן השואל דנד"ד שמגיע לו סכום די חשוב מאת האיש פושט רגל הנ"ל וכפי הגדתו לא מחל ולא ויתר מעולם על תביעתו אם כי הוכרח לקבל הפשר גם מצדו.
כעת ממשיך קונה הנ"ל לקנות נייר אצל השואל הנ"ל, כך שיש באפשרותו לגבות חובו על ידי שמכל חבילת נייר המחזקת עשרת אלפים גליון שהוא מוכר לקונה הנ"ל יוציא כמאה או מאתים גליונות שהקונה אינו מונה הגליונות וגם אינו מרגיש בחסרונם או שיתן לו פחות מאיזה סוג נייר אחר וכה רצונו להמשיך עד אשר יעלו דמי הגליונות והנייר שהלה שילם בעדם והוא עכבם לסכום שהלה נשאר חייב לו, ורצונו לדעת אם רשאי לעשות כן עפ"י דין תוה"ק או שהוא אסור כיון שהוא שלא בידיעת הקונה.
והנה בשו"ת אבני צדק (סיגעט, חו"מ סי' ב) דן בנושה שהתפשר עם הפושט רגל ושוב אחר זמן בא מהונו של פושט רגל זה ליד הנושה ורוצה להחזיק בו באומרו שלא מחל לו והלה טוען שכבר נתייאש מן החוב אחר שהתפשר עמו, והעלה שם על יסוד תשו' מהרמ"ל (סי' מז, הו"ד בש"ך סי' יב), שכל פשרה שנעשית בין התובע והנתבע בשביל שהיו תביעות וטענות ביניהם באופן שכל אחד ירא שמא אם לא יתפשר יפסיד הכל, הוי פשרה מתוך הכרח ואונס ולא מהני בלא קנין אפילו נעשית הפשרה בין התובע והנתבע בינם לבין עצמם שלא בבי"ד, ולכן בנידונו שהכל יודעים שנתפשר מתוך אונס דאל"כ לא היה מקבל כלום, מחילה זו לא מהני כלום אפי' בהחזרת שטרות ובודאי יכול התופס לטעון קים לי שלא מחלתי עש"ה.
ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' לא) החזיק בפסקו של האבני צדק. אמנם נד"ד גרע טפי - שהרי בכאן לא התפשרו המוכר - התובע עם הקונה - הפושט רגל כלל, ואפילו לא בינם לבין עצמם, רק אחר שכן התפשרו עם הפושט רגל נושיו העיקריים הוכרחו גם הנושים הקטנים וביניהם גם השואל דנן להסכים לפשרה זו, בודאי שאין זו לגביה רק פשרה מתוך הכרח ואונס ודומה טפי לפשרה בבי"ד דלכו"ע לא מהני בלא קנין.
ודן שם הבצל החכמה שיש מקום לחלק ולומר, דדווקא בנדונם של האבנ"צ ומנח"א שהתובע מחזיק במה שמגיע להנתבע בידיעת הנתבע, לא כן בנד"ד שרצון התובע לתפוס משל הנתבע שלא בידיעתו והי' נראה שזה אסור, עיי"ש מה שהאריך בזה, וסיים העולה להלכה, א. פשט את הרגל והתפשר עם הנושים ושילם להם אחוז מסויים, אם לא עשו קנין על הפשרה חייב לשלם גם השאר, ומכש"כ להנושים שהוכרחו להתפשר עמו לפי החוק. ב. לא רק לרשות הנתבע לא יכנס לתפוס שלא ברשות, אלא גם בנזדמן חפץ או מעות הנתבע לידי התובע לא יתפסם שלא בידיעת הנתבע אם לא במקום פסידא. ג. עביד אינש דינא לנפשי' לתפוס מעות סתם עבור מעות סתם. ד. מכר סחורה וזקפה על הקונה במלוה, נחשב תובעו מעות ומותר לתפוס מעות כנגדו. ה. הנתבע נתן לתובע מעות עבור סחורה והתובע מעכב קצת מן הסחורה עבור תביעתו שלא בידיעת הנתבע, נחשב תופס מעות עבור מעות ומותר. ו. רוצה לתפוס מהנתבע בסתר שלא בידיעתו, יסדר תחילה הדברים כהוייתם בפני רב מו"ץ וכהוראתו יעשה.
והנה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' קלד) נשאל ע"ד ראובן שהלוה לשמעון גמ"ח, ואח"כ פשט שמעון את הרגל, וערך לבית המשפט על פשיטת רגל, והחוק שמודיעים לכל התובעים שהוא באנקראט, - ואם אין מחאה - אזי הבית המשפט מאשרים הבאנקראט, וכמה שנשאר מחלקים לבעלי חובות לפי חשבון, - ועתה נשאר שלשים אחוזים, וראובן תובע שמעון לד"ת, שישלם לו כל החוב בשלימות, ושמעון משיב הודעתי לך מהבאנקראט, הי' לך למחות, דהיינו להודיע שאינך מסכים, - ואם לא הודעת הסכמת, ותקבל כפי המגיע לך עפ"י החוק - והשאר מחלת או אחרת - וראובן משיב, ראשית לא ידעתי שגמ"ח בכלל זה, ושנית לא רציתי לסתור כל הבאנקראט שיגיע לך היזק, - ואני לא מחלתי ולא אחרתי מאומה, כי לא עשיתי עמך מסחרים רק הלויתי לך גמ"ח עכ"ד.
והשיב, הנה לא ידעתי לחלק בין חוב מגמ"ח, לשאר חוב, אלא אף בכל חוב גם אם הי' מסכים בפירוש להפשר, הי' אפשר לדון אם לא הוי פשרה באונס, להוציא מה שיכול, אך הי' צריך לעשות מסירת מודעא מקודם, כמבואר בדברי הפוסקים, אבל היכא דלא הסכים בפירוש רק שלא עשה מחאה, הרי מבואר בתשו' מהרי"ל (סי' ע"ח), ובב"י (חו"מ סי' קכ"ח), בשם מצא כתוב, דמה שבנמוסיהם, כל מי שאינו בא להשיב תשובתו, שכנגדו נוצח, היינו גזילה עיי"ש, והביאם בתשו' מהרש"ם (ח"ג סי' ס"ט וסי' צ"ו), והוא הביא לזה מדברי הירושלמי (פ"ט דכתובות ה"ח), דמוכח שם דכן הי' דדינא דמלכותא גם בזמן הש"ס, וס"ל להמהרש"ם שם (ח"ג בסי' צ"ו) בנדון דידי' כה"ג, דנאמן באמתלא עיי"ש, וא"כ הה"ד בנד"ד. ועיין בשו"ת דברי חיים (תשובות נוספות סי' יט).
