פודה קרקע של חבירו דינו כמלווה
בגמ': לא קשיא כאן בשטר הלואה דלא יהיב אינש זוזי בכדי כאן במקח וממכר דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה (בבא מציעא יד, א).
מעשה בשותפים שקנו בית מלאכה בשותפות, ונקלעו לחובות גדולים עד כדי כך שהדבר הגיע לערכאות מצד תביעת נושיהם, ונפסק בערכאות שימכר בית המלאכה לכל המרבה במחיר כדי להשיב חלק מחובותיהם. ואכן, בית המלאכה נרכש על ידי יהודי אחר, אשר אף הלווה לשותפים כסף נוסף ולא החזירוהו לו עדיין זה זמן רב.
לאחר מכן פרצה מלחמה ומתו השותפים הללו, ובאו יורשיהם ותבעו את הקונה או יורשיו, שישיב להם את בית המלאכה. ולדבריהם, תשלום החוב צריך להתבצע במטבע של שעת הקניה, על אף שערכו ירד פלאים בעקבות המלחמה.
נשאלת השאלה, האם אכן יכולים היורשים לשלם במטבע של שעת הקניה, או שמא מחוייבים הם לשלם במטבע שיוצא כעת, לפי סכום הכסף בעת המכירה. מלבד זאת, האם הקונה אכן אינו בעלים גמור של בית המלאכה, והאם הוא מחויב להשיב ליורשי השותפים את בית המלאכה.
המנחת יצחק (ח"א סי' ע) נזקק לשאלה זו על שני חלקיה והשיב להם דבר, כאשר על החלק השני הביא ראיה מסוגיין לפסק ההלכה.
תחילה האריך לדון בשאלה הראשונה, מאיזו מטבע עליהם לפרוע את חובם של אבותיהם השותפים ומסקנתו היא שהמוחזק יכול לדרוש שיפרעו את חובם במטבע של שעת הפירעון.
אך הוסיף, שאין צריך לדון בזה כלל, כיון שבית המלאכה אכן שייך לגמרי למי שקנאו מידי המלכות. וביאר, שאמנם במושכל ראשון בית המלאכה שייך לשותפים, כיון שקנאו בשליחותם, ומבואר בשולחן ערוך (חו"מ סי' קפג ס"ד) שאם אמר לשלוחו שיקנה לו דבר אצל אדם אחר, הרי הדבר שיקנה השליח קנוי למשלח, ואף על פי שהשליח קנה את הדבר במעותיו שלו, כיון שדינו כמגביה מציאה לחבירו שקנה חבירו, כמבואר בפרקין, ולפי דרך זו, בית המלאכה אכן שייך לשותפים, ועל הקונה להחזירו להם תמורת פירעון חובו.
אך במושכל שני נראה שהקונה זכה בו לגמרי, והביא המנחת יצחק את דברי הגבול יהודה (סי' סא) שאף הוא רצה לומר כן בתחילה, אך חזר בו לאור דברי הגמרא בסוגיין, שמבואר בה שיש אומדנא פשוטה שלא שדי איניש זוזי בכדי [ובשל כך, במכר אמרינן אחריות טעות סופר טפי מהלוואה], ולפיכך הכריע, שכיון שקנה הקרקע במעותיו שלו, דינו כדין מלווה מעות לבעל הקרקע, ואם יעבור זמן של סתם הלוואה [שלושים יום או שנה, עיין ש"ך (חו"מ סי' עג סקל"ו)] תעבור הקרקע לבעלות הקונה, ואף שלא התנה כן בפירוש, מכל מקום אומדנא דמוכח יש כאן, שלא שדי איניש זוזי בכדי.
